העיר שלא שלט בה מלאך המוות - והקשר המפתיע לסעודת "מלווה מלכה"

סעודת מלווה מלכה צופנת בחובה סגולות נפלאות ורבות. על פי ספר 'פרי עץ חיים', הקפדה על סעודה רביעית מצילה את האדם מחיבוט הקבר. בספר 'כף החיים' מובא בשם 'אורחות יושר' כי זכות אכילת מצווה זו מועילה לאדם כך שלא יצטרך לבלוע תרופות מרות בחייו. בנוסף, רבי אלימלך מליז'נסק מציין שסעודה זו היא סגולה ללידה קלה, ורבי אריה ליבוש מווישניצא כותב שזו תרופה בדוקה לעצבות הלב.

מעבר לכך, סעודה זו קשורה לתחיית המתים. חכמינו זיכרונם לברכה לימדו כי בגוף האדם קיימת עצם קטנה הנקראת לוז. עצם זו אינה נהנית משום אכילה שאוכל האדם לאורך ימי חייו, פרט למאכלי סעודה רביעית. היא אינה מתכלה לעולם, וממנה עתיד להיבנות גוף האדם מחדש בעת תחיית המתים, שכן העצם לא נהנתה מחטא עץ הדעת שהתרחש בערב שבת.

השם לוז נקשר גם לעיר מקראית קדומה שבה לא שלט מלאך המוות, עליה מסופר במסכת סוכה. שלמה המלך ראה את מלאך המוות עצוב וגילה כי נגזר עליו ליטול את נשמותיהם של שני סופרי המלך האהובים, אליחרף ואחיה. כדי להצילם, ציווה שלמה על שדים להוליך את הסופרים אל העיר המוגנת לוז. כעבור מספר ימים, פגש שלמה את מלאך המוות וראה אותו שמח.

לשאלת המלך, השיב מלאך המוות כי נגזר עליו לקחת את נשמותיהם דווקא בשערי העיר לוז. התחכמותו של שלמה היא שהביאה אותם בדיוק אל מקום מותם. מכאן טבע המלך את האמרה שרגליו של אדם ערבות לו ומובילות אותו למקום אליו הוא צריך להגיע, שכן אין עצה כנגד ה'.