85 שנה אחרי: הרגעים האחרונים המצמררים של הרב אלחנן וסרמן לפני שנרצח

ביום שישי הקרוב, י"א בתמוז, יצוינו 85 שנים להירצחו על קידוש השם של הרב אלחנן בונים וסרמן הי"ד, מתלמידיו המובהקים של החפץ חיים וממנהיגי אגודת ישראל והיהדות החרדית באירופה בדור שלפני השואה.

הרב וסרמן עמד בראש ישיבת "אהל תורה" בברנוביץ' שבליטא. הישיבה, שיועדה לבחורים צעירים, נחשבה בתקופתו לאחת הישיבות הבולטות בעולם התורה והשפעתה התפרסה על פני קהילות רבות ברחבי אירופה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה למדו בישיבה כמה מאות תלמידים. זמן קצר לאחר תחילת המלחמה הופצצה ברנוביץ' מן האוויר והעיר נפגעה קשות. יחד עם חורבן הקהילה היהודית חרבה גם הישיבה. מרבית התלמידים הצעירים שבו לבתיהם, חלק מהמבוגרים התפזרו למקומות שונים, ומיעוטם הצליח להגיע למקום מבטחים.

לאחר תלאות רבות הגיע הרב וסרמן יחד עם קבוצת תלמידים לעיר קובנה שבליטא, בתקווה למצוא דרך להימלט לארץ חופשית. אולם זמן קצר לאחר מכן כבשו הגרמנים גם את קובנה, והאפשרות להימלט אבדה.

עם תחילת הכיבוש הגרמני בשנת 1941, כאשר החלו השילוחים ההמוניים למקומות ההריגה, מסר הרב וסרמן שיעורים שעסקו בקידוש השם. הוא אף לימד את בנו ואת תלמידיו את נוסח הברכה שיש לומר בעת שמוסרים את הנפש על קידוש השם.

כאשר תלמידיו נשלחו אל גיא ההריגה, עמדה בפניו אפשרות להינצל, אך הוא סירב ואמר: "נוח לי להיקבר חיים בתוך עמי, עם אחי בני ישראל הקדושים והטהורים, כגורלם יהיה גורלי ומה שנגזר עליהם גם מנת חלקי יהיה".

בי"א בתמוז תש"א נלקח הרב וסרמן יחד עם רבנים ותלמידים מגטו קובנה אל הפורט התשיעי. רגעים לפני הירצחם נשא דברים בפני תלמידיו וקרא להם להתקדש בלב שלם.

"במרומים מחשיבים אותנו כצדיקים, כנראה, כי נבחרנו לכפר בגופותינו על כלל ישראל. עלינו לעשות תשובה כעת, מיד במקום, כי הזמן קצר... עלינו לזכור, שבאמת נהיה מקדשי השם. נלך בראש זקוף, ולא תעלה חלילה מחשבה פסולה, שהיא בבחינת פיגול, הפוסל את הקורבן. אנו מקיימים עתה את המצווה הגדולה ביותר: קידוש ה'. האש שתבער בעצמותינו היא האש, אשר תקים מחדש את העם היהודי", אמר לתלמידיו רגעים ספורים לפני מותם.

יחד עם הרב אלחנן וסרמן נרצחו עוד שלושה עשר מבני הישיבה, ובהם שניים מבניו, נפתלי וצבי יהודה. כולם נטמנו בקבר אחים לאחר שמסרו את נפשם על קידוש השם.

מורשתו של הרב וסרמן ממשיכה להתקיים גם באמצעות ספריו, ובהם "קובץ שיעורים", "קובץ מאמרים ואגרות", "קובץ הערות", "דברי סופרים" ו"עקבתא דמשיחא".

בשנת תשל"ט עלה בנו, הרב אלעזר שמחה וסרמן, לארץ ישראל והקים בירושלים את ישיבת "אור אלחנן", הנושאת את שמו של אביו ועוסקת גם בהוצאת כתביו לאור. גם שכונת רמת אלחנן בבני ברק נקראת לזכרו.