כשבניין קורס בעקבות רעידת אדמה או אסון אחר, אחד האתגרים הגדולים של צוותי החילוץ הוא להגיע במהירות אל מי שנלכדו עמוק בין ההריסות. רובוטים יכולים לעזור, אבל גם הם מוגבלים בגודלם וביכולת שלהם להתמודד עם מעברים צרים ומשטחים מורכבים. כאן נכנס לתמונה פתרון שנשמע כאילו נלקח מסרט מדע בדיוני: מקקים חיים שהופכים ל"קיבורגים".

חשוב להבהיר: לא מדובר ברובוט שנראה כמו מקק. החוקרים משתמשים במקקים אמיתיים ומתקינים על גבם מערכת אלקטרונית זעירה. באמצעות גירויים חשמליים ניתן להשפיע על כיוון התנועה של החרק ולכוון אותו אל אזורים מסוימים. כך מתקבל שילוב יוצא דופן בין היכולת הטבעית של המקק לנוע במקומות צפופים לבין מערכות טכנולוגיות שמאפשרות להשתמש בו למשימה מוגדרת.

למה דווקא מקקים?

למקקים יש כמה יתרונות משמעותיים עבור משימות חיפוש והצלה. הם קטנים, קלים, מסוגלים להתמודד עם שטחים לא אחידים ולעבור דרך חריצים ומעברים צרים במיוחד. בניגוד לרובוט זעיר, שזקוק למנועים ולמערכת מכנית שתאפשר לו לנוע, כאן החרק עצמו מבצע את העבודה.

אחד הכיוונים שמפתחים החוקרים הוא התקנת מצלמות וחיישנים זעירים על גב המקק. הרעיון הוא שבעת אסון ניתן יהיה לשלוח מספר גדול של חרקים אל תוך אזור הרוס, לקבל מידע מהמקומות שאליהם הם מגיעים ולנסות לאתר בני אדם שנלכדו מתחת להריסות.

במקום שמחלץ יצטרך להסתכן בכניסה לחלל לא יציב, המקק יוכל להיכנס ראשון ולספק תמונה של המתרחש בפנים.

לא רק לחפש ניצולים

חוקרים מאוניברסיטת קווינסלנד ומאוניברסיטת ניו סאות' ויילס באוסטרליה הציגו מערכת בשם Paraborg, שמרחיבה את הרעיון מעבר לחיפוש בלבד. במסגרת המחקר נבדקה האפשרות לצייד מקקים במנגנון זעיר שיאפשר בעתיד לספק טיפול ראשוני לנפגעים שאי אפשר להגיע אליהם במהירות.

בניסויים שבוצעו על מטרות מדומות הצליחה המערכת לבצע הזרקה מטווח של עד 15 סנטימטרים, כאשר בתנאים מסוימים דווח על שיעור הצלחה של עד 95%. מדובר עדיין במחקר ובמערכת ניסיונית, ולא בכלי שמוכן לשליחה לזירת אסון אמיתית.

והחוקרים לא מסתפקים בהריסות יבשות. מחקר נוסף שפורסם ב-Nature Communications הציג מערכת שמאפשרת למקקים קיבורגיים לפעול גם מתחת למים. החוקרים פיתחו עבורם מעין מעטפת זעירה המספקת אוויר ומאפשרת לחרק לפעול בסביבה מימית במשך עד שלוש שעות.

יכולת כזאת עשויה להיות שימושית בעתיד בחיפוש בתוך אזורים מוצפים, צינורות ומקומות שקשה במיוחד להגיע אליהם באמצעים רגילים.

הדרך עוד ארוכה

למרות התוצאות המסקרנות, אין פירוש הדבר שבקרוב נראה אלפי מקקים מצוידים במצלמות משוחררים בכל אתר הרס. החוקרים עדיין צריכים להתמודד עם אתגרים כמו תקשורת בתוך מבנים הרוסים, שליטה אמינה במספר גדול של חרקים, משקל הציוד, אספקת החשמל ועמידות המערכות בתנאי שטח.

אבל הרעיון עצמו מסמן כיוון מעניין בעולם הרובוטיקה: במקום לנסות לבנות מכונה שמחקה באופן מושלם יצור חי, אפשר להשתמש ביכולות שכבר קיימות בטבע ולהוסיף להן שכבה טכנולוגית.

ואם הטכנולוגיה תבשיל, ייתכן שבעתיד דווקא אחד היצורים שאנשים בדרך כלל מנסים להרחיק מהבית יהיה בין הראשונים שיישלחו פנימה כאשר צריך להציל חיים.