ביום הבר מצווה הודיעו לו: "אתה לא קורא בתורה" - 4 שנים אחר כך הכול התחבר

בפינתו השבועית מגיש הרב יהונתן ענבה מסר מטלטל שעשוי לשנות חיים. מדובר בסיפור עוצמתי במיוחד הנוגע בלב לבו של הקיום היהודי, סיפור שחובה על כל אחד מאיתנו לשמוע ולהעביר הלאה, שכן הוא טומן בחובו את המפתח האמיתי להצלת נפשות ולזכייה בברכה אלוקית יוצאת דופן.

הכול מתחיל בילד צעיר בשם יוסי, שהגיע לגיל שתים עשרה. יוסי נולד עם אתגר מורכב, הוא סבל מגמגום כבד מאוד שהקשה עליו את הדיבור היומיומי. במשך שנים ארוכות הוא השקיע מאמצים כבירים אצל קלינאית תקשורת כדי להצליח לבטא מילים בצורה ברורה. שנה אחת לפני הגיעו לגיל מצוות, פנה אליו אביו בהתרגשות ובישר לו כי בקהילה שלהם נהוג שחתן הבר מצווה קורא את כל פרשת השבוע כולה בכוחות עצמו. האב ביקש ממנו לקחת את המשימה הזו בשתי ידיים ולא לוותר.

יוסי לא נרתע מהקושי. בכל יום ויום הוא ישב ולמד עם הרב ועם קלינאית התקשורת, תרגל את המילים והשקיע את כל כוחו ומרצו כדי להגיע ליום הגדול כשהוא מוכן לחלוטין, הן מבחינת חוקי הדקדוק והן מבחינת ההלכה הצרופה.

והנה הגיעה השבת המיוחלת, שבת המצוות של יוסי. כאשר נכנסו לבית הכנסת, גילו יוסי ואביו מהומה גדולה והמולה רבה סביב בימת הקריאה. התברר כי גבאי בית הכנסת החליף את פנקס הרישומים שלו שנה קודם לכן, ושכח לחלוטין להעביר את שמו של יוסי לפנקס החדש. כתוצאה מהטעות, הוזמן נער נוסף לחגוג את בר המצוה שלו באותה שבת בדיוק ולקרות את אותה הפרשה. אביו של יוסי נקלע למצוקה קשה ותהה באוזני בנו אובד עצות מה עליהם לעשות כעת כדי למנוע בושה.

באותו רגע קריטי, הפתיע יוסי הצעיר את אביו בבגרות מדהימה ובאצילות נפש. הוא ניגש אליו והזכיר לו את דבריו המפורסמים של גדול הדור, הרב שטיינמן, אשר נהג לומר כי מויתור אף אדם מעולם לא הפסיד דבר. יוסי הודיע לאביו שהוא מוותר על זכותו לקרוא בשבת זו, ובלבד שלא תיווצר חלילה מחלוקת או מריבה ביום חגו. הגבאי, שהתרגש עד דמעות מהאצילות של הילד, חיבק אותו בחום והבטיח לו הבטחה חגיגית, מהיום והלאה, בכל שנה ושנה בפרשה הזו, רק יוסי יהיה זה שיקרא את התורה בבית הכנסת שלהם.

השנים נקפו, ויוסי הגיע לגיל שבע עשרה. באותה תקופה אמו חלתה בצורה קשה ומסתורית, והרופאים בבית החולים עמדו חסרי אונים מבלי לדעת מה מקור המחלה. המצב הלך והחמיר בכל יום. יוסי בחר לשהות לצד מיטתה של אמו במהלך השבת כדי לשמור עליה. בעיצומו של יום השבת, ניגש אליו אדם זר במסדרון וסיפר לו כי בחדר הסמוך שוהה פוסק הדור, הרב אלישיב, והם זקוקים בדחיפות לאדם עשירי כדי להשלים מניין לתפילה.

יוסי נענה מיד והצטרף לתפילה במחיצת הצדיק. בסיום התפילה, חיפשו הנוכחים בחדר אדם שיודע לקרוא את הפרשה של אותה שבת. להפתעתו המוחלטת של יוסי, הייתה זו בדיוק הפרשה שלו, אותה פרשה שעליה התאמן במשך שנים ושאותה קרא מדי שנה בעקבות אותו ויתור בילדותו. הוא עלה וקרא את המילים ברהיטות, בביטחון ובדייקנות נפלאה.

לאחר התפילה, הרב אלישיב התפעל מאוד מקריאתו, קרא לו אליו ושאל למעשיו בבית החולים. כששמע על מצבה הרפואי המורכב של האם השוכבת בחדר הסמוך, העניק לה הצדיק ברכה חמה מעומק הלב, ובנוסף הבטיח לשלוח אליה את רופאו האישי שהגיע באותם ימים לביקור מארצות הברית. הרופא המומחה בדק את האם, אבחן במדויק את המחלה הנדירה, ותוך ימים ספורים היא החלימה לחלוטין וחזרה לביתה בריאה ושלמה.

בסעודת ההודיה המרגשת שנערכה לאחר מכן בהשתתפות קהל המונים, נעמד יוסי מול כולם, כשהוא מדבר שוטף וללא שום גמגום, והכריז בדמעות כי לפני ארבע שנים הוא בחר לוותר על הכבוד שלו, והיום הוא קיבל את אמא שלו בחזרה במתנה גמורה בזכות אותו ויתור.

הרב יהונתן ענבה מקשר את הסיפור המפעים הזה לפרשת השבוע, פרשת קורח. קורח בחר בדרך ההפוכה, הוא בחר לצאת למלחמה, לעורר מדון ולחלוק על משה רבנו. חכמינו זיכרונם לברכה מלמדים אותנו כי המילה מחלוקת מכילה בתוכה את המילים חלק מוות. מי שבוחר ללכת בדרך המריבה, סופו שהוא נופל לתוך האדמה יחד עם כל אשר לו, משום שהקדוש ברוך הוא אינו מעוניין להשאיר שום זכר למחלוקת בעולם. לעומת זאת, מי שדבק בדרך השלום, שהרי שלום הוא שמו של השם יתברך, זוכה לחיים, לברכה ולישועה מעל הטבע. בואו נפיץ את המסר הזה לכל עבר, נרבה שלום ואהבה בתוך עם ישראל, ונזכה לבשורות טובות.