הדרך הקצרה שהיא ארוכה: למה קיצורי דרך עולים לנו ביוקר?

יש הבדל עמוק מאוד בין פזיזות לבין זריזות, ולפעמים מבחוץ הן נראות אותו דבר. שתיהן מהירות, אבל מבפנים הן הפוכות לגמרי.

פזיזות היא מהירות שנובעת מלחץ, פחד, חוסר סבלנות או קושי לשאת תהליך. האדם רוצה כבר להגיע לתוצאה, ולכן הוא מדלג על שלבים. הוא רוצה לקצר דרך. הוא לא מעכל, לא בודק, לא חושב מספיק. יש בפזיזות משהו אימפולסיבי.

האדם רוצה פתרון כאן ועכשיו.

לכן, הרבה פעמים פזיזות מביאה טעויות, חרטות, שבירה או תוצאה לא יציבה. זריזות, לעומת זאת, איננה דילוג על תהליך, אלא עשיית כל התהליך במהירות ובנחישות.

האדם לא מבטל שלבים, אלא לא נתקע בהם. הוא לא מושך זמן, לא דוחה, לא שוקע בהתלבטויות אין־סופיות.

הוא עושה את כל מה שצריך, אבל בלי עצלות, בלי גרירת רגליים ובלי דחיינות. פזיזות רוצה את התוצאה בלי הדרך.

זריזות מכבדת את הדרך, אבל לא מתעכבת בה.

פזיזות = מהירות בלי בשלות.
זריזות = מהירות עם שיקול דעת.

למשל: אדם רוצה לפתוח עסק.

פזיזות: לקחת הלוואות ענק, לעזוב עבודה, בלי בדיקה, בלי תוכנית, בלי להבין סיכונים, כי "חייבים לקפוץ למים".

זריזות: לבדוק, להתייעץ, ללמוד, לבנות תוכנית, אבל לא למרוח את זה שלוש שנים מתוך פחד. ברגע שהבירור מספיק טוב, לפעול.

בשלום בית: פזיזות היא להגיב מיד מתוך כעס, לשלוח הודעה פוגעת, "לסגור עניין".

זריזות היא לטפל בבעיה מהר, לדבר, לא לדחות פיוס, אבל אחרי מחשבה ויישוב הדעת.

גם בעבודת ה': חז"ל משבחים זריזות, "זריזין מקדימין למצוות", אבל לא פזיזות.

פזיזות נובעת מקושי לשאת מתח ואי־ודאות. האדם רוצה לברוח מהחרדה, ולכן פועל מהר מדי.

זריזות נובעת מבשלות פנימית. האדם מסוגל לשאת תהליך, אבל אינו נותן לפחד, לעצלות או לדחיינות לעכב אותו.

זריזות מכבדת את השלבים, אבל לא מתעכבת בהם.

זה מי שעוסק באמונה ובזריזות. אבל יש מי שמנסה לדלג על תהליכים, וזה כבר לא בריא.