מדוע ישראל נמשלו ללבנה, והקשר המפתיע לגאולה

מהו העומק הקבלי בברכת הלבנה?

"תפיסה זו של קבלת כוח ממקור עליון יותר משתקפת בעומק הקבלי של ברכת הלבנה. המערכת הקוסמית של שמש וירח אינה רק תופעת טבע, אלא ייצוג של היחס בין המשפיע למקבל.

הלבנה, בדומה לעבד, אין לה אור משל עצמה. כל זוהרה אינו אלא השתקפות של אור השמש. בקבלה מכונה קשר זה "זעיר אנפין" ו"נוקבא", המבטאים את השכינה הקדושה המקבלת את השפעתה מקודשא בריך הוא.

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם במבנה של היררכיה והשפעה, בדומה ליחסי הורים וילדים, כדי ללמדנו שההשפעה יורדת דרך צינורות קבועים.

ברכת הלבנה נוגעת בשורש הקיום של עם ישראל בגלות. הלבנה מתמעטת ומתחדשת, ומכאן נגזר המושג "חודש", מלשון התחדשות מתמדת.

המסר הרוחני הוא שעל היהודי להפנים כי "אין עוד מלבדו". בין אם מדובר בטוב הגלוי ובין אם מדובר בקשיים, הכול מונהג ביד ה'.

ישראל נמשלו ללבנה דווקא בשל תנועת הנפילה והקימה שלה. גם המשיח מכונה "בר נפלי", שכן דווקא מתוך הנפילה והחושך צומחת הישועה הגדולה ביותר.

המסר הטמון במחזוריות הלבנה הוא הצורך להתחיל בכל פעם מחדש. אנו אומרים בתפילה כי הקדוש ברוך הוא "מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית", ובעל התניא מדגיש בספרו הקדוש כי התחדשות זו צריכה להדהד בנפש האדם ובעבודתו את קונו דבר יום ביומו.

בכל יום על המצוות ולימוד התורה להיות בעיני האדם כחדשים ממש, ללא שמץ של שגרה ושחיקה. כל המאורעות וההרפתקאות שעוברים על האדם בחייו אינם אלא ביטוי של אותה התחדשות אלוקית יומיומית.

כשם שהלבנה נעלמת ומופיעה שוב בשיא תפארתה, כך גם האדם נדרש להבין שהירידות הן חלק בלתי נפרד מהתהליך לקראת האור הגדול.

בסופו של דבר, אנו מצפים לזמן שבו "אור הלבנה יהיה כאור החמה", מצב של שלמות שבו הכלי המקבל יזהר באותה עוצמה של המקור המשפיע.

היכולת להתבטל אל מול הצדיק מחד, ולהכיר בהתחדשות המתמדת של הבורא מאידך, היא הדרך שבה נזכה גם אנחנו להיקרא באמת עבדי ה' ולהאיר את העולם באורו.

יהי רצון שנזכה לכך במהרה בימינו".