עם עלה של זית: אחרי יותר מ-100 שנות מחקר, הסוד של היונים נחשף

עוד בימי המבול, מי שבישרה לנח כי המבול פסק הייתה היונה. היא חזרה אל התיבה כשעלה זית בפיה, ובכך סימנה כי נמצאה יבשה. כבר אז טמן בה ה' יתברך את היכולת המופלאה לשוב אל המקום שממנו יצאה.

במשך שנים רבות ניסו חוקרים להבין כיצד היונה מצליחה למצוא את דרכה גם לאחר מסעות ארוכים למרחקים גדולים. כעת, מחקר חדש מציע הסבר מפתיע במיוחד ליכולת הניווט יוצאת הדופן שלה.

יונים ידועות ביכולתן המרשימה לנווט למרחקים של מאות קילומטרים ביום מבלי לאבד את דרכן. במשך אלפי שנים הן שימשו בני אדם להעברת חדשות, מכתבים ומסרים צבאיים, אך הדרך שבה הן מצליחות להתמצא נותרה בגדר תעלומה.

במשך שנים ניסו מדענים להבין כיצד היונים מזהות את השדה המגנטי של כדור הארץ ומשתמשות בו לצורכי ניווט. חלק מהחוקרים סברו כי מדובר במולקולות רגישות לאור בעיני הציפורים, בעוד אחרים העריכו שהמנגנון נמצא במקור או באוזן הפנימית.

"מדענים מנסים לפענח את סוד הניווט המגנטי של בעלי החיים כבר כמעט 100 שנה", אמר מרטין ויקלסקי ממכון מקס פלאנק להתנהגות בעלי חיים בגרמניה

במחקר חדש החליטו ויקלסקי ועמיתיו לחפש רמזים מגנטיים באיברי גופן של היונים. להפתעתם, האות החזק ביותר נמצא דווקא בכבד.

החוקרים גילו כי תאי חיסון מיוחדים בכבד מפרקים תאי דם אדומים ואוגרים ברזל. כאשר המדענים הסירו באופן זמני את אותם תאים מהיונים ולאחר מכן אפשרו להן לעוף, הן התקשו למצוא את דרכן.

"הן פשוט לא הצליחו למצוא את הדרך", אמר כריסטיאן קורטס מאוניברסיטת בון בגרמניה.

הממצא הוביל את החוקרים להערכה כי התאים העשירים בברזל עשויים להיות חלק ממנגנון הניווט של היונים.

עם זאת, החוקרים הבחינו כי הפגיעה ביכולת הניווט הופיעה רק בימים מעוננים. לדבריהם, הסיבה לכך היא שהיונים נעזרות גם בשמש כדי להתמצא במרחב.

המחקר, שהתפרסם ביום חמישי בכתב העת המדעי Science, מציג לראשונה תיאוריה מקיפה שלפיה תאי חיסון עשויים למלא תפקיד התחושה מגנטית.

"לעולם לא הייתי מנחש זאת, אבל אחרי שהסבירו לי את זה, זה הגיוני", אמר אחד האקולוג ההתנהגותיים מאוניברסיטת מסצ'וסטס בבוסטון.

לדברי החוקרים, תאי החיסון הללו ממוקמים בסמוך לסיבי עצב בכבד. ייתכן שזו הדרך שבה מועבר המידע המגנטי למוח ומסייע ליונים בניווט. "הם עשויים להעביר את 'התחושה המגנטית' למוח ולעזור ליונים לנווט", אמרה קליביה ליסובסקי מאוניברסיטת בון, ממחברות המחקר.

החוקרים סבורים כי גם בעלי חיים אחרים, ובהם עופות נוספים ואף עכברים, עשויים להשתמש במנגנון דומה. עם זאת, מומחים אחרים מדגישים כי נדרש מחקר נוסף כדי לאשר שהניווט אכן מתבצע בדרך זו ולהבין כיצד בדיוק מועברים האותות למוח.

למרות שהאות המגנטי החזק ביותר נמצא בכבד, תאי חיסון דומים זוהו גם באזורים נוספים בגוף, בהם המקור והטחול.

במאמר שפורסם לצד המחקר כתב מומחה לפתולוגיה וטרינרית, סיימון ספירו, והביולוג, האל דרייקסמית, כי ייתכן שלחידת הניווט המגנטי אין תשובה אחת בלבד. לדבריהם, יונים עשויות להשתמש בכמה מנגנונים שונים בהתאם למשימה, בין אם מדובר במסעות ארוכים ובין אם באיתור יעד מדויק.

"ייתכן שהן מצוידות ביותר ממנגנון ניווט אחד, כך שיוכלו למצוא את דרכם גם כאשר אחת השיטות אינה זמינה", כתבו השניים.