הניצולת שיתפה את נכדתה: "כך ויתור קטן הפך להצלת חיים"

אישה ניצולת שואה זכתה להגיע לזקנה טובה ולהיות סבתא לנכדים ולנכדות.

יום אחד שמה לב לכך שאחת הנכדות בכל פעם שמשחקת ומפסידה במשחק, הופכת את הכול ולא מוכנה להשלים.

בחכמה קראה לנכדתה ואמרת לה: "אני רוצה לספר לך משהו.

כשהייתי ילדה בגילך, בפולין, הוריי היו אמידים, היה לנו בית גדול והייתה משרתת בבית פולנייה, אנה.

ואז פרצה מלחמת העולם השנייה.

אבא שלי אמר לאמא: 'תשמרי את כל הכסף אצלך. ואם לוקחים אותי, קחי את הילדה ולכו לאנה. היא תסתיר אתכן'.

עברו ימים, הגיעו הגרמנים ולקחו את האבא.

אמא רצה עם הילדה לאנה והתחננה שתחביא אותן בביתה.

אנה חששה".

האם הוציאה את הכסף שהיה ברשותה ואמרה: "אתן לך תשלום הגון על כל יום. רק תצילי אותנו".

אנה הסכימה בתנאי אחד: "אם אני רואה גרמנים מתקרבים, אני מסמנת לכן ואתן קופצות מהקומה הרביעית למרפסת בקומה השנייה. מה יקרה לכן, אני לא יודעת. אבל אל תסכנו אותי".

הילדה, אותה סבתא, התחברה עם הבת של אנה.

הן היו משחקות יחד. אבל הבת היהודייה כל הזמן הייתה מנצחת בעוד הבת של אנה מגיבה בבכי.

יום אחד האם תפסה את הבת שלה ואמרה לה: "את נורמלית? למה את מנצחת אותה כל הזמן? תוותרי לה".

"אבל אמא, אני מנצחת!", אמרה הבת.

והאם אמרה לה בחכמה: "תזכרי מה שאני אומרת לך: לפעמים הוויתור הוא הניצחון. מהיום את נותנת לה להרגיש שהיא מנצחת. מדי פעם תנצחי גם את כדי שהיא לא תרגיש".

מאותו היום הבת של אנה ניצחה כמעט בכל משחק ולא הייתה מאושרת ממנה.

יום אחד, דפיקות בדלת. גרמנים.

אנה מסמנת מיד.

האמא תופסת את הילדה: "אנחנו חייבות לקפוץ. אין ברירה".

ואז הבת של אנה התנגדה: "אמא! איך את עושה דבר כזה? שתיהן ימותו!".

האמא ניסתה להתעקש אך הבת בשלה: "זו החברה הכי טובה שלי! את מי אני אנצח אם היא תמות? אם את לא מצילה אותן, אני צועקת".

בלית ברירה החביאה אותן הגויה בעליית הגג והנאצים שנכנסו לבית וחיפשו בו לא מצאו אותן.

הסבתא הביטה בפני נכדתה ואמרה לה: "את רואה, לפעמים, הוויתור זה הניצחון הכי גדול".