שלוש עשרה שנים במערה - כך נולד האור הגדול של הרשב"י

הסיפור המרתק של רבי שמעון בר יוחאי כפי שמתאר אותו הרב אברהם לשם מזמין אותנו למסע בזמן אל אחת התקופות המשמעותיות והמורכבות ביותר בתולדות עם ישראל. דמותו של הרשב"י המוכר כאחד מגדולי התנאים שחיו בארץ ישראל לפני כאלפיים שנה ניצבת כעמוד אש לפני המחנה. באותם ימים שלטון רומי הקיסרי שלט בארץ ביד רמה והטיל גזירות קשות שנועדו להצר את צעדיהם של היהודים ולמנוע מהם את הזכות הבסיסית ללמוד וללמד את תורת ישראל.

הכל החל במפגש גורלי בין כמה מחכמי התקופה שבו הביע רבי שמעון את דעתו הנחרצת נגד מעשיהם של הרומאים. הוא לא חשש לומר את האמת גם כשהיה ברור שהדברים עלולים לסכן את חייו. כשהגיעו דבריו לאוזני השלטון הוחלט לגזור עליו גזר דין מוות מיידי. בתושייה רבה ובאמונה גדולה בורח רבי שמעון יחד עם בנו רבי אלעזר אל עבר אזור הגליל ושם הם מוצאים מקלט במערה נסתרת שבה שהו במשך שלוש עשרה שנים רצופות.

הזמן המסוגל הגיע - שותפים של רבי שמעון זוכים לישועה! לחצו כאן >>>

נסו לדמיין לרגע את המציאות שבה חיו השניים. אדם שנאלץ להינתק מביתו ממרכז חייו וממשפחתו האהובה ומוצא את עצמו מבודד מן העולם החיצון. החיים במערה היו רצופים בקשיים פיזיים ונפשיים כבירים. הם התקיימו על תנאים מינימליים ביותר רחוקים מכל נוחות ורחוקים מילדיהם ומקהילתם. במושגים אנושיים רגילים מדובר במצב שהיה יכול להוביל לייאוש עמוק ולתחושת אובדן דרך. אולם דווקא מתוך המחשכים הללו ומתוך הבדידות המוחלטת בתוך כותלי האבן הקרים צמחה היצירה הרוחנית שהאירה את פני הדורות.

בין קירות אותה מערה חיבר הרשב"י את ספר הזוהר הקדוש. זהו הספר שחולל מהפכה בעולם הרוח היהודי כשהוא מגלה לנו את סודות התורה הכמוסים ביותר ואת רזי הבריאה העמוקים. ספר הזוהר מלמד אותנו שישנה קומה נוספת מעבר למציאות הנראית לעין ושיש בכוחו של האדם להתחבר לעולמות עליונים גם כשהוא נמצא בשפל המדרגה מבחינה חומרית.

הזמן המסוגל הגיע - שותפים של רבי שמעון זוכים לישועה! לחצו כאן >>>

כאשר אנו חוגגים את יום הילולת הרשב"י בל"ג בעומר אנו נוהגים להדליק מדורות ולשמוח. אך עלינו לזכור כי האש הגדולה הזו אינה רק טקס חיצוני אלא היא מסמלת יסוד עצום לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו. המסר של רבי שמעון בר יוחאי רלוונטי היום יותר מתמיד. ישנם זמנים בחיים שבהם אדם מרגיש שהוא שרוי בחושך כבד ושהוא סגור בתוך מערה אישית של קשיים וניסיונות. הסיפור הזה בא ללמדנו שדווקא מתוך המקומות הנמוכים והמבודדים ביותר יש לנו את היכולת לצמוח ולהביא אור גדול לעולם. המערה לא הייתה סוף הדרך אלא בית היוצר לאור הגנוז. עלינו לזכור שתמיד מתוך הקושי טמון הזרע של הישועה הגדולה ביותר.