הרב יהונתן ענבה: "כשהשורש פגום, גם הפרי המתוק עלול להטעות"

יש חוק יסוד בעולמם של בני אדם ולעתים הוא נסתר מן העין. לא המראה קובע אלא מקורו. לא הפרי בלבד נבחן אלא השורש שממנו צמח. עץ עשוי להיראות בריא ורענן, אך אם שורשיו ספוגים ריקבון סופו שייתן את אותותיו בפריו.

הפרשה שקראנו בשבת האחרונה - פרשת אמור מציבה בפנינו את אחת מן התופעות המטלטלות ביותר בזמן ההליכה במדבר. אדם שגדל בתוך עם ישראל, לאחר יציאת מצרים, לאחר ניסים גלויים שאין להם אח ורע בהיסטוריה, מעז פניו ומקלל. לא אדם זר, לא אויב מבחוץ, אלא מי שגדל כביכול בתוך המחנה. זו התנהגות שאמורה להדליק נורה אדומה בוהקת.

הדבר מעורר תמיהה גדולה: הכיצד? כיצד ייתכן שלאחר קריעת ים סוף, לאחר מעמד הר סיני, לאחר גילוי שכינה שאין דומה לו, קם אדם ומפנה עורף עד כדי חילול השם נורא?

התורה אינה מותירה אותנו באפלה. היא מגלה פרט שהוא מפתח להבנת הכול, “והוא בן איש מצרי”. חז"ל מעמיקים ומבארים: מדובר במציאות חריגה ויחידה, יהודי שאביו מצרי. זהו שורש שאינו נטוע כולו בקדושת ישראל.

כאן מתגלה יסוד עמוק. אין מעשה שנולד בחלל ריק. גם כאשר אדם חי בתוך סביבה קדושה, גם כאשר הוא נחשף לאור הגדול ביותר, אם השורש הפנימי אינו מתוקן, אם היסוד אינו בנוי על טהרה וחינוך שורשי, עלול להיווצר סדק. וסדק קטן, אם אינו מטופל, הולך ומתרחב עד שהוא מביא לקריסה.

כדוגמא לכך הגמרא במסכת סוכה מספרת על מרים בת בילגה, בת למשפחת כהנים שהמירה דתה, וכשבאו היוונים ונכנסו להיכל בעטה במזבח וקראה לו זאב. לאחר מכן קנסו את משמרתה, שכן דיבור והתנהגות שכזאת ודאי שורשה ממשפחתה.

ובמסכת חגיגה מובא ששורש נפילתו של אלישע בן אבויה בגלל שאביו הקדישו ללימוד תורה שלא לשם שמיים.

אז רגע, האם כל מי ששורשו נמצא כחסר ירים ידיים ועליו להתייאש? ממש לא. אין הכוונה לגזור גורלות. חלילה. התורה אינה סוגרת דלת בפני אדם, אלא להפך - פותחת פתח להבנה ולאחריות. השורש משפיע, אך אינו גוזר. הוא דורש עבודה. הוא מחייב תיקון.

ומכאן המסר המרעיד לדורות: לא די לבחון את המעטפת. לא כל דבר שנראה טוב אכן טוב בשורשו. לעיתים אדם נחשף לדברים שנשמעים ראויים, נראים מרוממים, אך מקורם אינו נקי דיו. וכשם שבשורש פגום עלול לצמוח פרי מר, כך גם השפעה שמקורה אינו טהור, עלולה לחדור בעדינות ולהותיר רושם עמוק בנפש.

הדבר נכון ביחס לכל תחומי החיים: תרבות, מוזיקה, דמויות לחיקוי ואפילו דברי חיזוק ומוסר. ייתכן והשיר נעים, המסר נשמע חיובי, אך אם המקור, האישיות שמאחוריו, אינה בנויה על יסודות של קדושה ויושר, ההשפעה אינה ניטרלית. היא פועלת, לעתים מבלי שנרגיש.

וכן ביחס לאנשים שאנו מרוממים ומכבדים. לא כל פרסום הוא מעלה ולא כל הצלחה היא מדד לאמת. אדם עשוי להבריק כלפי חוץ, אך אם דרכו הפנימית אינה ישרה, קירובו עלול להשפיע לרעה, וראוי יותר לנהוג בו ריחוק, דיסטנץ מסוים, שיעמיד אותו בעדינות במקומו ויאיר לו את הדרך להתנהגות מרוסנת, הולמת וראויה יותר.

הפרשה מלמדת אותנו להביט לעומק. לא להסתפק במה שנגלה לעין, אלא לשאול: מהו השורש? מהיכן זה נובע? האם היסוד נקי, טהור, נאמן לדרך התורה? שכן היוצא מן הטהור - טהור. וכאשר אדם זוכה לעמול על שורשיו, לתקן, לזכך, לברר - אזי גם פירותיו יהיו מתוקים. כי כאשר השורש קדוש, גם הענפים מתיישרים, והפרי - מבורך.

זהו האתגר וזו הזכות האורבים לפתחם האישי של כל אחד ואחת מעמנו: לא רק להיות טובים במעשים, אלא להיות מחוברים למקור טוב. לא רק להיראות נכון - אלא להיות נכון מן היסוד.