מיציאת מצרים לחירות פנימית | הסוד שיאיר לכם את חג הפסח

בשערה של הגאולה ממצרים ניצבת הבטחה אלוקית המהדהדת עד ימינו אלו והיא היציאה מתחת סבלות מצרים. הרב אייל אונגר מציע מבט פסיכולוגי ותורני מעמיק על המילים הללו ומגלה כי בתוך המושג של סבל מסתתרת סכנה רוחנית ונפשית שלא תמיד אנו נותנים עליה את הדעת. כאשר התורה מדברת על סבלות מצרים היא אינה מתכוונת רק למשא הפיזי הכבד או לעבודת הפרך בחומר ובלבנים אלא גם ליכולת המופלאה והמסוכנת של האדם לגלות סבלנות כלפי הסבל שלו. היכולת הזו שמאפשרת לנו לשרוד תקופות קשות עלולה להפוך למלכודת שמונעת מאיתנו לשאוף לשינוי ולגאולה פרטית.

במהלך החיים פוגש כל אדם מצבים של קושי ומצוקה המעמידים אותו במבחן כוח העמידה. הנטייה הטבעית היא לנסות להחזיק מעמד ולא להישבר תחת העומס אך כאן טמון דקויות משמעותית. ישנו הבדל תהומי בין עמידה איתנה לבין הסתגלות פסיבית שהופכת את הסבל לחלק קבוע ובלתי נפרד מהזהות שלנו. כאשר אדם נאלץ להתמודד עם מציאות מעיקה לאורך זמן הנפש שלו מפעילה מנגנון הגנה הישרדותי. המנגנון הזה לוחש לאדם כי עליו להתרגל למצב הקיים כדי שלא יחוש את הכאב במלוא עוצמתו בכל רגע מחדש. זוהי דרכה של הנפש להגן על עצמה מפני קריסה אך המחיר שהיא גובה עלול להיות כבד מנשוא.

קיימים שני סוגים של הסתגלות למציאות מורכבת וההבחנה ביניהם היא קריטית עבור כל מי שמבקש לצמוח מתוך המשבר. הסוג הראשון מכונה הסתגלות מחלישה והוא המקום שבו האדם מאבד את התקווה לשינוי. במצב זה האדם אומר לעצמו שזהו גורלו וככה נראים החיים ואין טעם לצפות למשהו אחר. זוהי נקודה מסוכנת ביותר כיוון שהיא מכבה את אש התפילה ואת הציפייה לישועה. כאשר הסבל הופך להרגל האדם מפסיק לחפש פתרונות ומפסיק להאמין שיש מוצא מהמצר שבו הוא נמצא. זוהי בדיוק המשמעות העמוקה של סבלות מצרים שהיא הסבלנות וההתרגלות לשעבוד הרוחני והנפשי.

לעומת זאת קיימת הסתגלות מחזקת המאופיינת בהכרה מפוכחת במציאות מבלי לוותר על השאיפה לעתיד טוב יותר. האדם שעושה הסתגלות מחזקת מבין שכעת קשה לו והוא מקבל את העובדה שהרגע הנוכחי דורש ממנו התמודדות אך הוא מסרב להפוך את הקושי לסטטוס קוו קבוע. הוא ממשיך לנוע קדימה וממשיך להתפלל וממשיך לקוות בכל ליבו ליום שבו המציאות תשתנה. אצל אדם כזה הכאב אינו משתק אותו אלא הופך למנוע שמניע אותו לפעולה ולחיבור עמוק יותר אל הבורא. הוא אינו מתעלם מהסבל אך הוא גם אינו מאפשר לסבל לנהל את עולמו הפנימי.

המסר העולה מתוך הדברים הללו הוא קריאה לערנות רוחנית בכל עת. עלינו לבחון את עצמנו בתוך הקשיים היומיומיים ולשאול האם התרגלנו למצבים שאינם ראויים לנו או האם הפסקנו להאמין ביכולת של הקדוש ברוך הוא להוציא אותנו מאפילה לאורה. החוזק האמיתי אינו נמדד רק ביכולת לסבול בשקט אלא ביכולת לעמוד בתוך הקושי ועדיין להחזיק באמונה יוקדת שיש לאן להתקדם. הגאולה מתחילה ברגע שבו האדם מסרב להשלים עם הסבל ומתחיל לצפות לישועה בכל רגע מחדש.