שנים של תפילות הסתיימו ברגע אחד של ישועה מרגשת

"כבוד הרב", אמרה לי האישה מעברו השני של הקו השבוע. "את הסיפור שלי אתה חייב להפיץ".

וכך היא סיפרה:

גדלתי בבית של הורים שחזרו בתשובה לפני כעשרים שנה. הייתי אז בת 12 ואחי הקטן בן שנתיים.

כבת יחידה בכורה סייעתי להוריי במטלות הבית ובגידול אחי הקטן. מצבם הכלכלי היה קשה ודחוק וכדי להתמודד הם עבדו קשה ובקושי נכחו בבית.

הם אמנם שמרו שבת, כשרות והכול אך לא היה להם רב צמוד שידריכם בניהול הבית וחינוך הילדים.

וכך משולחן שבת נעדרה אווירת החום המשפחתית. לא נאמרו בה דברי תורה ולא שרו שירי שבת.

המצב הכלכלי הוסיף להתדרדר ובעקבותיו באו המחלוקות בבית.

לצערי הרב, לפני כחצי שנה, הוריי נפרדו ופתחו בהליכי גירושין. הכאב הגדול הביא לנתק שהלך וגדל בינינו לבין ההורים.

היום אני בת 32 וב"ה זכיתי לבנות בית של תורה עם בעל וילדים צדיקים.

אחי בן 22. שנה חלפה מאז שחרורו מהצבא. במרוצת הזמן, הוריד את הכיפה. לשמחתי נותר עם הציצית באומרו כי השכפ"ץ הרוחני ששומר עליו.

מדי פעם הייתי מארחת אותו בשבתות וכל העת לא מפסיקה להתפלל עליו שישוב לדרך התורה והמצוות.

יום אחד הוא מתקשר אליי מחדר מיון. הוא מספר שניצל בנס מתאונה קשה לאחר שהחליק מקטנוע באמצע הכביש. הוא בטח שמצוות ציצית שמרה עליו.

הודיתי לה' והמשכתי להתפלל עליו ועל הוריי.

חלפה יותר משנה והישועה טרם באה.

באחד הימים אח שלי מחייג אליי ושואל: "אחותי היקרה יש לך בקשה או משאלה? אני רוצה לברך אותך ואת משפחתך".

רעדתי מהתרגשות. מה אני אמורה לומר לו? שאני מתפללת בכל יום ויום במשך שנה שישוב בתשובה ושיזכה להיכנס לישיבה?

ואז הוא המשיך ואמר:

"אחותי היקרה, אני חוגג כעת סיום מסכת ברכות, בישיבה בה אני לומד בכל החודשים האחרונים. החלטתי להפתיעך ולברך אותך".

פרצתי בבכי וסיפרתי לו שאני מתפללת עליו ועל הוריי כל יום.

והוא ממשיך ואומר:

"תפילותייך התקבלו. התקשרתי לאבא ואמא להזמין אותם לסיום המסכת. שניהם כאן לצידי ולצד הרב שלי. שניהם כבר התחברו אליו".

ועתה לא נותר לי אלא להתפלל שאחי יזכה לשידוך הגון.