"שיחת טלפון אחת בשבוע": כך ניצל בחור שנזרק מהישיבה

אחת התופעות הכואבות ביותר שבהן נתקלים הורים היא כשבנם יוצא מהישיבה. אומנם אין ספק שכאשר צוות ההנהלה מחליט לסלק תלמיד, הדבר נעשה רק אחרי שניסו הכול, ולאחר שניתנו לאותו ילד הזדמנויות רבות להישאר במסגרת. זאת, משום שהניסיון מלמד שיציאה מהישיבה גורמת, במקרים רבים, להידרדרות רוחנית.

רבני הישיבה יודעים היטב שהסיכוי שבחור כזה יחפש לעצמו ישיבה אחרת קלוש מאוד. משם הדרך לנשירה רוחנית קצרה.

הורים רבים לא יודעים איך להתמודד עם מצב כזה. הם פשוט נאלצים "להשלים" עם הגזירה.

באחת הישיבות החשובות נאלץ ראש הישיבה לסלק בחור, אחרי שכל הנסיונות וההבטחות שלו לשנות את דרכו לא צלחו. ההחלטה נפלה בעיקר מפני שהבחור גרם לרפיון וירידה רוחנית בקרב חבריו לשיעור.

כעבור שנתיים, פגש ראש הישיבה את הבחור ברחוב. להפתעתו, הוא גילה שהבחור נראה ומתלבש כבחור בן תורה.

"איך הצלחת לשמור על עצמך למרות שיצאת מהמסגרת החמימה של ישיבה קדושה?" שאל אותו ראש הישיבה בסקרנות.

התשובה של הבחור הדהימה את ראש הישיבה: "זה שאני היום שומר תורה ומצוות וקובע עיתים לתורה - הכול בזכות המשגיח של הישיבה".

"מה זאת אומרת?" שאל ראש הישיבה בחיוך, כמי שמבין שסיפור מסתתר מאחורי המשפט התמוה הזה.

"מאז שסולקתי מהישיבה, במשך שנתיים ימים, המשגיח היה מתקשר אליי מדי שבוע כשעה לפני כניסת השבת".

"ועל מה הייתם משוחחים?" התעניין ראש הישיבה.

"האמת כבוד הרב, אף פעם לא עניתי", ענה הבחור בכנות מפתיעה.

"אבל עצם האכפתיות של המשגיח, וזה שלא התייאש ממני, זה מה שגרם לי להחזיק מעמד ולא ליפול. למרות שאני לא עונה לצלצול הטלפון שלו, הוא לא מרפה ממני. אם למשגיח כל כך אכפת ממני, איך לי לא יהיה אכפת ממני?"

הורים ומחנכים, גם כשמגיעים לצד הקיצוני של סילוק בחור מהישיבה, לא משאירים אותו לזרועות הרחוב. יש לנו אחריות לעתידו ולהמשך דרכו בחיים.

וכמו שהמקרה הזה הוכיח, אפילו צלצול שאף אחד לא עונה לו יכול להציל נשמה.