המתנה נקברה בבטון: ההחמצה ביום הפורים הפכה לשיעור מטלטל

לכל אדם יש את הרגעים שבהם המציאות מעמידה אותו בניסיון של ממש. לעיתים מדובר בניסיון של אמונה ולעיתים בניסיון של מידות. עבור מרדכי, נהג מערבל הבטון, יום הפורים האחרון לא היה רק יום של שמחה ומשתה אלא יום שבו הוא למד את השיעור החשוב ביותר בחייו על הכוח ההרסני של רגע אחד של כעס.

מרדכי הוא איש עבודה ירא שמיים שפרנסתו מגיעה מעבודה קשה על הגה המשאית הכבדה. הוא נקרא בשם מרדכי משום שנולד ביום הפורים והשם הזה ליווה אותו לאורך כל חייו כסמל לשמחה ולנס. אולם מתחת לפני השטח חלחל מטרד קבוע שהפר את שלוותו. לשכנו של מרדכי היה הרגל מרגיז לחנות את רכבי היוקרה שלו דווקא בחנייה הפרטית של מרדכי. פעם אחר פעם ביקש מרדכי והתחנן כי השכן יכבד את פרטיותו אך פניותיו נתקלו בהתעלמות מוחלטת.

ביום הפורים האחרון שחל במקביל ליום הולדתו חזר מרדכי מהעבודה עייף אך מלא בציפייה לחגוג עם משפחתו. כשהתקרב לביתו חשכו עיניו. בתוך החנייה הפרטית שלו עמד רכב יוקרה נוצץ מדגם קבריולט פתוח. באותו רגע הרגיש מרדכי כיצד חמת הזעם עולה בו ומשתלטת על הגיונו. הוא היה משוכנע כי השכן שוב החליט לזלזל בו ועוד ביום חגו האישי.

בלי לחשוב פעמיים ומתוך דחף של נקמה הוא קירב את המשאית הכבדה אל עבר הרכב המפואר. הוא כיוון את צינור המשאית ושפך כמויות אדירות של בטון סמיך אל תוך חלל הרכב הפתוח. הוא צפה בבטון ממלא את המושבים והמנוע בתחושת ניצחון מעוותת. לאחר שסיים את המעשה נכנס לביתו בראש מורם בתחושה שהצליח ללמד את השכן לקח שלא ישכח.

אולם ברגע שנפתחה הדלת התחלפה תחושת הנקמה בהלם מוחלט. הבית היה מקושט כולו ואשתו יחד עם חברים ובני משפחה קיבלו את פניו בשירת יום הולדת שמח ובקריאות הפתעה. כולם היו מחופשים ושמחים והאווירה הייתה מחשמלת. לאחר כמה כוסות יין שבהן ניסה לשכוח את מה שעשה בחוץ ניגשה אליו אשתו בעיניים נוצצות מהתרגשות.

היא הגישה לו קופסה קטנה ומהודרת ואמרה לו בחיבה כי היא יודעת כמה קשה הוא עובד למען הבית. היא סיפרה לו שהיא חסכה שקל לשקל במשך שנים כדי להפתיע אותו במתנת חלומותיו לכבוד יום הולדתו הנסמך לפורים. מרדכי פתח את הקופסה וידיו רעדו. בתוך הקופסה נחו המפתחות של רכב הקבריולט שחנה בחוץ. הרכב שהוא עצמו קבר תחת שכבות של בטון בלתי הפיך היה למעשה המתנה שלו.

הסיפור של מרדכי הוא תזכורת כואבת לכולנו. ברגע אחד של כעס האדם חושב שהוא מעניש את האחר אך למעשה הוא פוגע רק בעצמו. חז"ל לימדונו שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה כי הוא מאבד את השליטה ואת האמונה שהכל מאת השם. הלוואי שנזכה כולנו לשלוט ברוחנו וביצרינו ולזכור שהמתנות הגדולות ביותר של חיינו עלולות להיהרס אם לא נשמור על מידת הסבלנות והחמלה.