"זה לא אבא שלי": המחזה המרגש שטלטל את ירח טוקר

יועץ התקשורת ירח טוקר, האיש שבדרך כלל אמון על ניהול משברים וכותרות פוליטיות, בחר הפעם לחשוף בתיעוד אישי ומרגש סיפור מופלא ומדהים שמתרחש מדי בוקר בלב ירושלים. בין כותלי בית כנסת הגר''א ההיסטורי בשכונת רחביה, נחשף טוקר למחזה מעורר השראה שגרם לו לעצור את מרוץ החיים ולהשתאות מול עוצמה של חסד טהור. בתיאור נוגע ללב הוא מגולל מסירות נפש יוצאת דופן שמתקיימת הרחק מאור הזרקורים, ומזכיר לכולנו שגם בתוך השגרה המהירה מסתתרים רגעים הוד של נתינה שאין להם תחליף.

בכל בוקר, כאשר השמש עוד לא הספיקה להתמקם במרכז השמיים, טוקר מגיע להתפלל במניין הקבוע שלו. שם הוא הבחין בשתי דמויות שהפכו לחלק בלתי נפרד מנוף בית הכנסת. מדובר ביהודי מבוגר מאוד, ישיש בן תשעים ושבע שנים, שלצדו יושב יהודי אחר, צעיר ממנו אך גם הוא כבר בשנות השמונים לחייו. המחזה שנגלה לעיניו של טוקר היה מרגש בכל קנה מידה. הוא ראה כיצד היהודי בן השמונים מקדיש את כל כולו למען הישיש. הוא הצביע עבורו על המילים בסידור, הפך לו את הדפים בדיוק ברגע הנכון, וכיוון אותו בסבלנות אין קץ לאורך כל שלבי התפילה והקריאה בתורה.

במשך שבועות ארוכים עקב טוקר אחרי השניים הללו כשהוא מלא הערצה. הוא היה בטוח כי הוא עד למצווה הנשגבת של כיבוד אב בשיאה. מבחינתו, לא היה ספק שמדובר בבן שמסור לאביו בצורה כה מוחלטת, דואג לכל צרכיו הרוחניים ומוודא שלא יפספס אף מילה בתפילה אל מול בורא עולם. באחד הבקרים, כשהוא אינו יכול לעצור עוד את התרגשותו, החליט טוקר לגשת אל היהודי המסייע כדי לחזק את ידיו ולומר לו מילה טובה על הקשר המיוחד והמרגש הזה.

כאשר פנה אליו טוקר ואמר לו בגילוי לב כמה זה מדהים לראות את הכבוד שהוא רוחש לאביו, התשובה שקיבל הכתה אותו בתדהמה. היהודי הביט בו בחיוך צנוע והסביר כי אביו כבר אינו בין החיים מזה שנים רבות. טוקר המופתע לא הבין ושאל מיד מיהו אם כן הישיש שיושב לצדו מדי בוקר. התשובה שניתנה לו היא תמצית המושג חסד של אמת. האיש סיפר כי מדובר באדם שאינו הכיר כלל עד לפני שלוש שנים, אז החל להתפלל באותו בית כנסת.

הוא שיתף כי כשראה את הישיש מתקשה לעקוב אחרי התפילה בגלל גילו ומגבלות השמיעה שלו, הוא פשוט החליט לשבת לצדו ולעזור לו. מאז, במשך שלוש שנים רצופות, הוא מגיע יום יום ומשקיע שעה ארוכה של ריכוז ונתינה רק כדי שיהודי אחר, זר לחלוטין, יוכל להתפלל בנחת. מדובר באהבת ישראל טהורה שאינה תלויה בדבר. המפגש הזה בין יהודי ליהודי אחר, שניהם מחוברים בנימי נפשם דרך אותן אותיות של קדושה, הוא עדות לכך ש"מי כעמך ישראל" הוא לא רק פסוק אלא דרך חיים יומיומית.