ים המלח כפי שלא ראיתם מעולם: מחזה נדיר מהמקום הנמוך בעולם

בלב הישימון, מול צוקי המדבר הנפרשים מעל ים המלח, נגלה לעין מחזה שמוציא את הצופה מהשגרה ומעמיד אותו פנים אל פנים מול מעשה הבריאה. בין סדקי הקרקע היבשה למי התהום השקטים, מתגלות צורות מלח לבנות שיוצרות מראה שמזכיר דמות אנושית העומדת מעל המים ומזמינה את האדם לשאול מי הוא, מאין בא ולאן הוא הולך. המראה המצולם נראה כמעט כציור מדויק, כאשר גבישי המלח מרכיבים דוגמאות גאומטריות עדינות, והמים משנהבים את העין בגוונים שנעים בין טורקיז בהיר לכחול עמוק. השקט האופף את המקום, יחד עם המרחבים הריקים, מצליח לעצור לרגע את מרוץ החיים ולהניח לאדם פשוט להתבונן.​

התיעוד המרשים צולם באמצע הלילה על ידי הצלם משה ברנשטיין, שהפעיל רחפן מקצועי מעל אזור ים המלח כדי ללכוד את תצורות המלח והמים מזווית שלא רואים ביום יום. ברגע שהרחפן התרומם והצורה השלמה התגלתה בעדשה, מספר ברנשטיין כי קפא במקומו והרגיש כאילו מישהו מלמעלה פיסל במדויק את הדמות מתוך כל הסדקים והשכבות. זה אינו רק שוט מרשים לנוף, אלא רגע שמרגיש כמו רמז משמים, חיבור בין נוף קדומים לבין געגוע פנימי של האדם לתיקון ולגאולה.​

ים המלח, המקום הנמוך בעולם, נושא בקרבו סיפור כפול: מצד אחד תופעת טבע ייחודית ומוכרת ברחבי העולם, ומצד שני זיכרון חי מערי סדום ועמורה שסימלו מקום של דין, מקום שבו האדמה איננה מצמיחה פרי. חזל ראו בו עדות לכך שעולם שמתעקש לא לראות את האדם שבאדם עלול להחריב את עצמו, והקרקע המתבקעת סביב האגם המלוח מחזירה את המסר הזה אל המציאות. כאשר שכבות המלח מקיפות את עין המים כמו טבעת עדינה, והצבעים המשתנים יוצרים פסיפס מהפנט, קשה שלא להרגיש שמדובר בציור חי שמספר שוב את מעשה בראשית.​

בלב הישימון, אל מול צוקי המדבר הנישאים, מתגלה לעינינו מחזה נוסף שמוסיף עומק לתמונה: גבישי מלח לבנים שמרכיבים צורות מורכבות, כמעט כמו מלאכת רקמה עדינה שנפרסה על פני המים. הגוונים המשתנים של המים, בין טורקיז עמוק לכחול צלול, מתחברים ללובן הבוהק של המלח ומייצרים מרבד צבעים שאף מכחול אנושי לא מסוגל לשחזר. אין זה רק נוף יפה או תופעת טבע יוצאת דופן, אלא עדות חיה ונושמת למעשה בראשית, תזכורת מתמדת לכך שהעולם שסביבנו אינו מובן מאליו.​

הצילום של ברנשטיין, שזכה להד רחב, מצליח להעביר מסר כפול: מצד אחד גדלותו של הבורא, שמציג לעינינו יצירה מדויקת עד לפרט האחרון, ומצד שני קריאה לאדם לקחת אחריות על העולם שנמסר לידיו. הקרקע השוקעת, נסיגת המים, התצורות שנשברות ונבנות מחדש, כל אלו אינם רק נתון גיאולוגי יבש אלא גם תמרור מוסרי המכוון את האדם לבחון את דרכו ואת מעשיו. השקט העולה מן התמונות מחלחל ללב ומזמין את האדם להודות על הטובה שהוענקה לנו בארץ הזו, להוקיר את היופי הסובב אותנו ולזכור מי צייר עבורנו את כל המראה הזה לכבודנו.​

כפי שכתוב "כי אין צור כאלוקינו", כך המראות הללו מעוררים בנו בכל פעם מחדש הכרה בחכמתו האינסופית של בורא עולם. דברי הרמב"ם, שלפיהם כאשר האדם מתבונן בברואיו הנפלאים הוא מיד אוהב, משבח ומפאר את השם, מקבלים כאן ביטוי מוחשי במיוחד. התמונות מים המלח הופכות להיות הזמנה שקטה אך עוצמתית להפוך את ההתבוננות בטבע להרגל קבוע, כזה שפותח פתח לתיקון הלב ולחיזוק האמונה.​