למה התורה נמשלה לדבש? הסוד המופלא שמסתתר במאכל העתיק בעולם

כשילדים מתחילים את לימודיהם ב"חיידר", נוהגים המלמדים למרוח דבש על האותיות של האל"ף־בי"ת ולתת להם ללקק את הדבש, כדי לחבב על התינוקות הרכים את התורה הקדושה, שתהיה מתוקה עבורם כדבש.

מעבר לכך שהדבש מתוק, מה מיוחד בו עד שהתורה נמשלה אליו?

הדבש הוא אחד המזונות היחידים בעולם שלעולם לא מתקלקל. ארכיאולוגים שפתחו צנצנות דבש בקברים עתיקים בגיאורגיה, מצאו שדבש בן 2,000 שנה היה עם ריח, מראה וטעם זהים לדבש מהחנות.

הסוכר בדבש היגרוסקופי, כלומר, מכיל מעט מים במצבו הטבעי, אבל יכול לספוג לחות מהסביבה אם משאירים אותו פתוח.

דבש במצבו הטבעי מכיל מעט מאוד לחות. כל כך מעט, שחיידקים ומיקרו־אורגניזמים כמעט ולא יכולים לשרוד בסביבה כזו.

חוץ מזה, הדבש חומצי כמעט כמו לימון, והחומציות הזו הורגת כמעט כל מה שמנסה להתפתח שם.

אבל יש פה עוד שכבת הגנה מדהימה: הדבורים מוסיפות לדבש אנזים מיוחד שהופך את הסוכר לשני חומרים - חומצה שנותנת לדבש את הטעם החמצמץ הקל, ומי חמצן שהורגים חיידקים ופטריות, בדיוק כמו החומר שמשתמשים בו לחיטוי פצעים.

תכונת הריפוי של הדבש מתועדת בספרות רפואית עתיקה בשל תכונות אנטי־מיקרוביאליות ויכולת לרפא פצעים.

כך גם התורה הקדושה, והרבה יותר מכך: טעימה, מתוקה ונצחית.