נבואת הרמב"ם מתגשמת: עשרה בטבת קובע אם ניגאל או נישאר בגלות

בשיחה מיוחדת, פורש המקובל הרב יוסף ביטון את המשמעות העמוקה של יום עשרה בטבת ואת הקשר הישיר שלו לדורנו אנו. הרב פותח בסקירה היסטורית המזכירה לנו את שורשי הכאב הלאומי שלנו. שמונה מאות וחמישים שנה לאחר שבני ישראל נכנסו לארץ והתיישבו בה, הוקם בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך. הבית עמד על תלו במשך ארבע מאות וארבעים שנה, עד שהגיע הרגע המר שבו החל המצור על ירושלים. המצור המכונן הזה התחיל בדיוק ביום עשרה בטבת, והוא שהוביל בסופו של דבר לחורבן הבית וליציאה הכואבת לגלות בבל.

הרב ממשיך ומתאר כי לאחר שבעים שנות גלות בבבל, זכינו לבנות את הבית השני, אך לצערנו הרב גם הוא נחרב ומאז ועד היום אנו מצויים בגלות ממושכת. דברי רבותינו הקדושים מסבירים כי הגלות האחרונה הייתה אמורה להימשך אלף שנים בלבד, וזאת על פי המושג שיום אחד של הקדוש ברוך הוא נחשב כאלף שנים אנושיות. העובדה שאנו נמצאים בגלות זמן רב כל כך מעבר לכך מחייבת אותנו לבחון את מעשינו לעומק.

במרכז דבריו מעמיד הרב את דברי הרמב"ם, המבטיח כי התורה כבר הבטיחה שעם ישראל עתיד לעשות תשובה בסוף ימי גלותו, ומיד לאחר מכן יזכה להיגאל גאולת עולמים. הרב מדגיש נקודה מצמררת המובאת בחז"ל, ולפיה כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, נחשב הדבר כאילו נחרב בימיו ממש. המשמעות המעשית של דברים אלו היא שאילו היה בית המקדש קיים בימינו, מעשינו הנוכחיים היו עלולים לגרום לחורבנו מחדש.

מכאן יוצאת הקריאה הנרגשת של הרב לכל יהודי ויהודיה. בית המקדש השלישי מונח למעשה על הכתפיים של כל אחד מאיתנו. האחריות לשינוי המצב רובצת עלינו באופן אישי, ועלינו להחליט האם אנו חלק מהכוח שבונה את הבית או חלילה חלק מהכוח שמחריב אותו. כדי להיות חלק מהבניין, עלינו להתחזק בלימוד התורה ובמעשים טובים, ולהקפיד מאוד על כך שכל ירא שמיים חייב להצטער ולדאוג על חורבן המקדש.

אחת הדרכים המרכזיות לתיקון היא הקפדה על אמירת תיקון חצות בבכייה ובצער על השכינה. כמו כן, הרב קורא להתרחק מכל העניינים שגרמו לחורבן המקורי, ובראשם שנאת חינם והקפדות מיותרות בין אדם לחברו. המטרה היא שכאשר יבוא גואל צדק, יוכל כל אדם לומר בביטחון כי הוא לא היה חלק מהמערכה שגרמה לעיכוב הגאולה.

עלינו מוטל לא לפרוש מן הציבור בימים אלו, וכל מי שחש חולשה להתחזק ולומר "גיבור אני" כדי להשלים את הצום כהלכה. בעזרת השם יתברך, מסיים הרב, נזכה כולנו לראות בביאת גואלנו ובנחמת ציון במהרה בימינו אמן.