כולנו מחפשים את זה, אבל זה קורה לידנו כל יום בלי שנרגיש

בזמני חירום וסכנה, כשהמציאות מתערערת והלב דרוך, קל יחסית לזהות את ההשגחה. ניסים מתרחשים מול העיניים, הצלה מגיעה ברגע האחרון, ואנשים חשים באופן ברור שיש מי שמגן ומכוון. דווקא ברגעים כאלה, כשהכול קיצוני וחריג, רבים ממהרים להודות ולהכיר בכך שמשהו גדול מהם פועל מאחורי הקלעים.

אלא שהחיים אינם בנויים רק מרגעי קצה. רוב זמננו עובר בימים שאנו מגדירים כרגילים, שגרתיים, כאלה שאין בהם דרמה מיוחדת. וכאן עולה שאלה עמוקה, כזו שאנו אפילו אומרים אותה בפה מדי יום, מבלי לעצור ולהתעכב עליה: כאשר אנו עומדים בתפילת שמונה עשרה ואומרים שלוש פעמים ביום "ועל ניסיך שבכל יום עמנו", למה בדיוק אנו מתכוונים? האם באמת מתרחשים ניסים בכל יום, או שמדובר בלשון רוחנית בלבד?

כדי לענות על השאלה הזו, צריך לשנות מעט את נקודת המבט. הניסים אינם נעלמים בימי השגרה, הם פשוט משנים צורה. במקום להיות גלויים ומטלטלים, הם מתלבשים בתוך מה שאנו קוראים לו טבע. הבעיה איננה בכך שאין ניסים, אלא בכך שהאדם מתרגל. מה שחוזר על עצמו מדי יום מפסיק לעורר פליאה, והפלא הופך לשקוף.

קחו לדוגמה את אחד המראות הפשוטים והנפוצים ביותר, צמיחת הצמח. זרע קטן מושלך אל תוך אדמה מלאה אבק ולכלוך. על פי ההיגיון, הוא אמור להירקב ולהיעלם. בפועל קורה ההפך הגמור. חיים חדשים בוקעים מתוך האדמה, נבט קטן, ובהמשך פרח, ירק או עץ שלם. התהליך הזה מתרחש שוב ושוב, ולכן אנו מכנים אותו טבע. אבל אם נעצור ונשאל באמת איך זה קורה, נגלה שמדובר בפלא מתמשך.

כך גם בלידת תינוק. יצור חסר אונים מתפתח ברחם, יוצא לעולם, וברגע אחד מתחיל לנשום, לאכול ולפעול בכוחות עצמו. איש לא לימד אותו כיצד לעשות זאת, ואף על פי כן הכול פועל בדיוק מופלא. התינוק גדל, מתפתח, לומד לשבת, לעמוד, ללכת ולדבר. שרשרת חיים שלמה, שמתחילה באדמה ומסתיימת באדם בוגר, פועלת בהרמוניה מושלמת.

אם מישהו שאינו מכיר את חוקי העולם היה מתבונן בכך לראשונה, הוא היה מתקשה להאמין. אך אנחנו, מפני שאנו רגילים, ממשיכים הלאה. וכאן חוזרות מילות התפילה ומקבלות משמעות חדשה: "ועל ניסיך שבכל יום עמנו". לא על ניסים נדירים בלבד, אלא על עצם הקיום, על הסדר המתחדש מדי יום, על החיים עצמם.

הנס הגדול אינו רק במה ששובר את הכללים, אלא במה שפועל בעקביות, יום אחרי יום, מבלי להישבר. הסתרת הניסים מאפשרת לאדם בחירה. הוא יכול לראות עולם שמנוהל על ידי טבע עיוור, והוא יכול לבחור להתבונן ולהכיר בכך שיש כאן הנהגה, השגחה וחסד מתמיד.

כאשר אדם מפנים זאת, התפילה משתנה. ההודיה אינה שמורה רק לרגעי הצלה דרמטיים, אלא מלווה את היום כולו. ואז מתברר שהמשפט שאנו אומרים שלוש פעמים ביום איננו סיסמה, אלא תיאור מדויק של המציאות: הניסים אכן איתנו בכל יום. השאלה היחידה היא האם אנו בוחרים לראות אותם.