"הקוף חטף את האיש": הסיפור שיגרום לכם לחשוב שוב על הכרת הטוב

איש אחד הלך לאיבוד ביער הצפוף.

במשך שעות ארוכות, הוא שוטט בין העצים הגבוהים. בשלב מסוים, כשהוא כבר הרגיש שהוא הולך במעגלים, הוא החל להתייאש.

לפתע, בין הענפים, הוא הבחין בקוף.
 "הקוף הוא סוג של 'מלך היער'", חשב לעצמו האיש, "הוא מכיר כל פינה נידחת ביער שאני לא מוצא בו את הידיים ואת הרגליים, הוא בוודאי יצליח לחלץ אותי".

הוא ביקש מהקוף עזרה והקוף הסכים בשמחה.

אבל אז, פתאום, נשמעה שאגת נמר מחרידה! תוך שבריר שנייה, הקוף חטף את האדם וטיפס איתו במהירות לראש העץ. למטה, הנמר הרעב שאג בכעס: "אני לא זז מפה עד שאחד מכם ירד!"

הם לא הסכימו. הנמר העקשן המשיך לשבת מתחת לעץ, וגם הקוף והאדם. בשלב מסוים, העייפות החלה לכרסם בהם.

"יש לי רעיון", הציע האיש, "בוא נעשה משמרות: אחד מאיתנו יישן שעה, ובינתיים השני ישמור עליו שלא ייפול, ואז נתחלף".

הקוף העייף הסכים מיד. האיש נרדם ראשון, והקוף שמר עליו במסירות. אחרי שעה הם התחלפו, האיש שמר והקוף נרדם.

ואז התגנבה לליבו של האדם מחשבה אפלה: "הרי הנמר לא יזוז עד שאחד מאיתנו ייפול. אם אדחף את הקוף, הנמר יטרוף אותו וילך לו, ואני אצא מפה בשלום..."

בשקט, הוא התקרב לקוף הישן. לקח נשימה עמוקה... ודחף!

הקוף נפל, אבל ברגע האחרון הצליח להתעורר, כרך את זנבו סביב ענף וחזר במהירות למעלה.

הקוף הבין הכול. אבל הוא לא אמר מילה. הוא פשוט ישב על ענף אחר, במרחק, עד שאחרי כמה שעות הנמר התייאש והלך.

רק אז עזר הקוף לאיש לרדת מהעץ והוציא אותו מהיער. האיש לא ידע איפה לקבור את עצמו מרוב בושה.

חכמינו ז"ל לימדו אותנו: "כל הכופר בטובתו של חברו, סופו שיכפור בטובתו של הקב"ה". כי מי שאינו יודע להכיר טובה לבשר ודם, כיצד ילמד להכיר טובה לבוראו?

לזכור את מי שעמד לצידך, להישאר נאמן לו גם בשעת מבחן, ולהמשיך להיטיב אפילו למי שפגע בך, זו גדלות נפש אמיתית.

זו הדרך שבה האדם מחקה את בורא עולם. כי הכרת הטוב זו לא "עוד" מידה טובה, היא היסוד שעליו נבנית כל עבודת ה'.