הילד בן השלוש החזיר את מאיר למצווה לראשונה בחייו

מאיר, בחור בן 23, התקבל לעבודה כמנהל מלצרים באולם אירועים. כבר בריאיון הוא עשה רושם, ואחרי כמה אירועים הוא הבין שהוא במקום הנכון, הוא קיבל מחמאות, האנשים אהבו אותו, והוא הצליח לנהל את הצוות בצורה מקצועית.

באחד הערבים, כשחסרו לו מלצרים, מאיר הבין שאין ברירה, הוא צריך לרדת בעצמו לשטח ולהגיש מנות.

בין האורחים, הוא שם לב לפתע לילד קטן בן 3 שבוכה ליד אביו. "אבא..." אמר הילד בדמעות, ומאיר ניגש אליהם בחיוך. "אולי אני יכול לעזור? אולי הילד רוצה משהו אחר?"

האב לא ממש הבין מה הבעיה, אבל הילד, עם הדמעות, הסביר: "אני לא יכול לאכול! לא נטלתי ידיים ולא בירכתי המוציא על הלחמנייה!"

האב נעמד שם, נרגש עד דמעות. "זאת הפעם הראשונה", הוא אמר לכל מי שעמד מסביב, "הפעם הראשונה שבני מבקש ליטול ידיים ולברך המוציא!"

גם מאיר התרגש. "גם אני", הוא הודה בקול, "זאת הפעם הראשונה שאני שומע ילד קטן מבקש את זה..."

משום מה, הילד ביקש שמאיר ילך איתו ועם אביו לכיור. מאיר הסכים. הוא הלך, עמד שם וצפה בילד הקטן, שנוטל את ידיו בכוונה ומברך מילה אחר מילה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים".

ואז, לפתע, הילד הושיט גם למאיר את הספל. מאיר נבוך.

"תראה", אמר מאיר לילד, "אתה נולדת לבית שומר מצוות, אתה ראית את זה כל החיים שלך. אני לא נולדתי לבית כזה. אני לא יודע איך עושים את זה".

הילד הקטן, בלי להתבלבל, הסביר לו איך נוטלים ואיך מברכים. אביו של הילד הצטרף והוסיף: "עכשיו אתה חייב לשבת לאכול איתנו ולברך 'המוציא'. אני בעל השמחה, הבן הבכור שלי חוגג בר מצווה, אז המנה עליי!"

מאיר הרגיש קצת לא נוח, הוא מנהל המלצרים, לא אורח. אבל בהפסקה שלו הוא התיישב איתם. "בזכותכם", הוא אמר להם בחיוך, "אני אוכל עם ברכה בפעם הראשונה בחיי".

האב התרגש: "הפרש הגילים ביניכם בדיוק 20 שנה, ושניכם מקיימים את המצווה הזאת בפעם הראשונה!"

למחרת, כשבעל השמחה פתח את המתנות, הוא מצא מעטפה עם סכום כסף ניכר. בפנים היה פתק בכתב ידו של מאיר: "מזל טוב למשפחה היקרה. תודה שבזכות בנכם הקטן אני זוכה לקיים מצוות גדולות".

לפעמים, הלב הטהור של ילד קטן יכול לגעת בנקודה הכי עמוקה בלב של מבוגר, ולהדליק בו נר שלא ידע שקיים בפנים.