הילד בן השנתיים טבע במקווה ואז הגיע בחלום עם סוד מצמרר

חג החנוכה הוא עת קודש, זמן שבו אנו עומדים נפעם מול גודל הניסים ומסירות הנפש שהם יסוד קיומנו. אך לפעמים, חשבונות שמיים נסתרים נגלים לנו בדרכים המטלטלות ביותר, ומלמדים אותנו כי נסתרות הן דרכי השם. בפניכם סיפור בלתי נתפס על משפחה מצרפת, אשר פעולת מסירות נפש שלה, למען זיכוי הרבים וקידוש השם, חשפה סוד בן תשע מאות שנים.

בצרפת, שם התגוררה המשפחה, התמודדו רבים מקרב הקהילה היהודית עם מצוקת מקוואות טהרה כשרים. מתוך דבקות עמוקה ברצון לטהרה ולמען שמו יתברך, החליטו בני הזוג לנקוט צעד קיצוני, ולבנות מקווה טהרה מפואר בתוך ביתם הפרטי. זו הייתה מסירות נפש יוצאת דופן שכולה למען הרבים.

אלא שאז, בעקבות המעשה המרומם והטהור, הגיע האירוע שזעזע את הבית כולו. בנם העשירי, פעוט רך בשנים כבן שנתיים, נעלם במפתיע מן העין. לאחר חיפושים קדחתניים בבית, הבחינה האם בחרדה כי חדר המקווה נפתח. היא נכנסה בריצה ומצאה את בנה היקר שטבע במי המקווה. הצרחות וגלי הבכי ששטפו את הבית היו בלתי ניתנים לעיכול. הכאב היה כפול ומכופל: איך ייתכן, תמה האב בצער, כי דווקא לאחר מעשה כזה של מסירות נפש למען קידוש השם, דווקא בנם בן השנתיים נלקח מהם דווקא במקווה שבנו.

ימים ספורים לאחר השבר הנורא, זכה האב לחלום יוצא דופן. בחלום, הופיע בפניו אדם קשיש, בעל הדרת פנים, זקן ארוך ולבן. הקשיש פנה אל האב בשאלה: "אבא, אבא?". האב המופתע השיב כי ככל הנראה הוא יכול להיות נכדו, בטח לא אביו... אך הקשיש השיב בהחלטיות: "אני הנשמה של הבן שלך".

הנשמה הקדושה החלה לחשוף את סיפורה המדהים. "אני הייתי נשמה שחיה לפני תשע מאות שנה, והייתי מבעלי התוספות". הוא סיפר כי חי בתקופה שבה גזרו איסור על לימוד תורה. הוא מסר את נפשו על קיום המצווה, ועל כך הוציאו אותו להורג על קידוש השם. הוא תיאר את מסעה הנשגב של נשמתו שעברה מן העולם בקידוש השם, עלתה לגן עדן וכל ההיכלות והשערים נפתחו בפניה. אך אז, הגיע ההיכל שבו נעצרה: "לפה אתה לא יכול להיכנס". זה היה ההיכל שבו שוכנים רק צדיקים שזכו לטבול במקווה טהרה בימי חייהם, והוא, לצער רוחו, לא זכה לכך.

מתוך געגועים עזים לטהרה, פנה הצדיק לבית הדין של שערי שמיים, ובכה. הוא ביקש רשות לרדת חזרה לעולם, רק כדי לטבול במקווה. בקשתו אושרה, אך היה צורך למצוא את המשפחה הראויה ביותר למשימה כה גדולה. חיפשו בכל העולם אחר משפחה שמוסרת נפש למען המקווה. וכך, זכה הצדיק לרדת ולהתגלגל בביתם.

הנשמה הסבירה לאב את המאורע הנורא: "לא טבעתי שם". "איך שהצלחתי להשתחרר מאימא, רצתי ישר למקווה". הנשמה השלימה את התיקון שהייתה צריכה, טבלה במים הקדושים של המקווה שבנה האב במסירות נפש, ויצאה מן הגוף.

כדי לחזק את ליבו של האב ולהוכיח את אמיתות החלום, הבטיח הצדיק: "אני מבטיח לך ששנה מהיום, אחרי תשעה בנים, תיוולד לכם ילדה שתאיר את כל ביתכם ואת כל חייכם".

הסיפור המופלא הזה מלמד אותנו כי דרכי הקב"ה נסתרות, ואנו לעולם לא נוכל לדעת את חשבונות שמיים המדויקים. האמונה מאפשרת לנו להבין שגם בתוך הכאב והצער הגדול ביותר, פועלים כוחות גדולים של קידוש השם ותיקון נשמות מהעבר הרחוק. מה שנראה כטרגדיה, יכול להיות למעשה גשר לגאולה רוחנית עתיקת יומין.