השגחה פרטית בניכר: כך חזר יהודי לאביו אחרי שנים של ניתוק

לא בכל יום מתרחש מקרה שבו רואים ממש בעיניים את ההנהגה הפרטית של בורא עולם, הנהגה שאין בה מקריות, אלא חוט של חסד שמחבר נשמה אל ייעודה.

מעשה שהיה כך היה: כ"ק האדמו"ר מפיטסבורג זכר צדיק לברכה, יצא במסע עם קבוצת מתלמידיו לעיר אנטוורפן שבבלגיה, לרגל שמחת נישואין של בת אחד מחסידיו. הדרך נפתחה ברוגע ובשמחה, אך בעיצומה של הטיסה אירעה תקלה טכנית, אחד ממנועי המטוס כשל והטייס הודיע בקור רוח כי הם צפויים לבצע נחיתת חירום בשדה תעופה קטן ולא מוכר.

המטוס נחת בשלום במקום שכוח-אל, שדה תעופה צדדי שרוב שעות היממה עומד ריק מאדם. ירדו הנוסעים לטרמינל, וניכר היה כי לא היה בו תנועה מזה זמן רב. שם, בלב מקום נידח, חיפש הרבי מקום ראוי להתפלל בו תפילת מנחה עם תלמידיו, אך במהרה התברר כי הם תשעה בלבד, חסר להם יהודי אחד להשלים מניין.

האדמו"ר, ברוחב לב ובאמונה פשוטה, ניגש לאחד מהעובדים במקום וביקש ממנו חדר צדדי לשם התפילה. העובד הביט בו בתדהמה, פניו חוורו והוא התיישב מיד, אחוז התרגשות. לאחר מספר רגעים אמר בקול חנוק: "אקצה לכם חדר שקט, בתנאי אחד". כאשר נשאל מהו התנאי, ענה: "שאתם מאפשרים לי לומר קדיש על אבי".

לפתע התברר: האיש יהודי, ובכך נשלם המניין. אך הסיפור רק החל להתרקם.

העובד הנרגש המשיך וסיפר את סיפור חייו: "גדלתי בבית שומר מצוות, למשפחה תורנית וחמה. אך בנערותי התרחקתי, נמשכתי אחרי חברים רעים, הסתבכתי מול הרשויות ונאלצתי לברוח. מאז, מצאתי את עצמי חי בבדידות במקום הזה, עיר נידחת בלי יהדות, בלי תורה, בלי שבת ובלי קדיש".

הוא עצר, דמעות בעיניו, ואז הוסיף: "אבי נפטר לפני כמה שנים. מעולם לא אמרתי עליו קדיש. לא היה מי שיאמר, לא היה עם מי לומר. ובלילה האחרון חלמתי אותו. אבי בא אליי בחלום ואמר לי: 'מחר יום הפטירה שלי. אני מבקש ממך שתגיד עליי קדיש'. עניתי לו בבדיחות הדעת: 'אבל אבא, אין פה מניין, אני היהודי היחיד בעיר הזאת'. והוא ענה לי: 'יהיה מניין. אל תדאג'. התעוררתי נרגש, אבל האמת? לא האמנתי. ואז... אתם נחתתם כאן. בלי שום סיבה הגיונית".

כשהסתיים הסיפור, הביט בו האדמו"ר בחום ואמר משפט שנחרט בלב: "הקדוש ברוך הוא לא מוותר על אף יהודי. 'כי לא יידח ממנו נידח'. אתה באת להשלים לנו מניין, ואנחנו באנו להשלים אותך. כל דבר בעולמו של הקב"ה מדויק. שום דבר לא מקרי".