למה יעקב בחר לגל האבנים שם בעברית ולא בארמית?

לא רק לשם האדם יש משמעות וסוד, אלא אפילו לשם של דומם.
את ההוכחה לכך אנו מוצאים בפרשה שקראנו בשבת, פרשת ויצא:
אחרי שלבן מגלה שהעבודה זרה שלו נגנבה, הוא רודף אחרי יעקב אבינו.
לבן ממשש בכליו של יעקב, אך לשווא. התרפים אינם.
השניים מחליטים לכרות ברית שלום ומקימים גל־עד לזיכרון עולם.

לבן קורא למצבה בשם הארמי "יגְרַ שָהֲׂדוּתָא", ויעקב קורא לו "גלעד".
וכפי שכתוב בתורה, "ויַקְִּרָא לוֹ לבָָן יגְרַ שָהֲׂדוּתָא ויְעֲַקבֹ קָרָא לוֹ גלַּעְֵד".
פסוק זה הוא היחיד בתורה ובכל התנ"ך, שבו מופיע שמו של דבר אחד בשתי לשונות, עברית וארמית.

אבל יש קצת מקום לשאול: לבן שידוע שהיה ארמי, ככל הנראה דיבר רק ארמית. ויעקב אבינו בוודאי דיבר גם וגם, שהרי יותר מ־20 שנה במחיצת דודו וחמיו הרמאי, דיבר עימו בשפתו.
אם כן, למה יעקב אבינו פתאום ראה צורך לתת שם לגל האבנים ההוא דווקא בלשון הקודש?

כדי להבין את עומק עניין קריאת השם גם לחפץ דומם, יש להתבונן בפירושו הנפלא של ה"חתם סופר", שביאר כי השם שהעניק יעקב אבינו הוא "רמז נפלא על הפסוק הראשון של קריאת שמע".

נסביר: בפסוק "שְׁמַע ישְִרָׂאֵל, ה' אֱלקֵֹינוּ, ה' אֶחָד" יש 25 אותיות.
אולם, מאחר שאין אנו מזכירים את שני שמות הוי"ה כפי שאנו כותבים אותם, אלא בקריאה בשם אדנו"ת, עם עוד שני השמות ששם השם נקרא בהם, יש סך הכול 33 (ל"ג) אותיות.
ועוד ידוע, שבפסוק זה נמסר במסורה לכתוב את האותיות ע' ו־ד' גדולות.
לפי זה יוצא, כי גלע"ד שהן אותיות ג"ל ע"ד, הוא רמז על פסוק הראשון של קריאת שמע!

והסיבה שרמז דווקא את זה, משום שכאשר כרת יעקב אבינו ברית עם לבן הארמי, עשה גלע"ד לרמז על הייחוד הגדול של קריאת שמע,
כדי לעשות בכך מחיצה של ברזל המבדלת בין ישראל ובין לבן הארמי.