זה חומר ההקרשה שגורם לגבינה להיאסר, גם אם היא נראית כשרה

בעולם תעשיית הגבינות של ימינו, שבו מיוצרים למעלה מאלף סוגי גבינות שונים במהירות מסחררת, השאלה הכשרותית המרכזית נסבה סביב חומר ההקרשה, ה"רנט". הדרך המסורתית והאיכותית ביותר לייצר גבינות קשות כמו צ'דר, מוצרלה, גרנה פדנו, פרמזן וקממבר, נשענת על אנזימים המכונים "רנט", שמקורו המקורי הוא קיבת בעלי חיים.

פעם, כדי לייצר גבינה, היו שמים את החלב בתוך נאד העשוי מקיבת בהמה, והאנזימים הטבעיים היו גורמים להקרשה.

כיום, שופכים מחמצת אל תוך מיכלי נירוסטה נוצצים, והחלב מתחמץ תוך שעות בודדות.

בתעשיית ייצור הגבינות, משתמשים כיום בארבעה סוגי רנט עיקריים: רנט עגל, רנט מיקרוביאלי, רנט FPC, הנפוץ ביותר כיום, ורנט ירקות.

נקודה מהותית שחשוב להבהיר: גבינת הגוי אסורה, גם כאשר המחמצת עשויה מעשבים או מכל דבר אחר מהצומח או מחומר כימי, ובוודאי כאשר המחמצת מכילה אנזימים מהחי.

כשחכמינו ז"ל גזרו עלינו שלא לאכול גבינת גויים ואסרו כל גבינה שהגוי עשה, נתברר שהטעם העיקרי לאיסור אינו משום שמא נעשתה הגבינה מחלב של בעלי חיים טמאים, שהרי חלב של בעלי חיים טמאים אינו יכול להתגבן ולהיקרש ולעשות גבינה. אלא כל איסור הגבינה הוא רק מחמת המחמצת המעמידה את הגבינה.

אפשר היה לחשוב שאם הגוי ייצר את הגבינה באמצעים כלים מלאכותיים כגון כדורים ומעמידים, גם אם מקורם מהחי, מותר לאכול אותה, שהרי גם ג'לטין וצבעי מאכל שונים הותרו בטענה שהחומר איבד את טעמו ונעשה כעפר.
 אך בגבינה החמירו חכמים ביתר שאת.

זו הסיבה שהרבה גבינות אשר מיובאות מחוץ לארץ, מקבלות כשרות של רבנים זרים מאיטליה או ממקומות אחרים, אך נטולות כשרות של הרבנות הראשית. זאת, משום שהמוצר נעשה מחלב של גויים. כי כאמור, הגזרה חלה על גבינת הגוי, גם אם היא עשויה מחומרי גלם כשרים לחלוטין ומחלב שמפוקח על ידי הממשל המקומי.

אולי אולי, בדוחק גדול, ניתן להקל לילדים קטנים שאין להם מה לאכול, כפי שהורה מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל להתיר בשעת הדחק גדולה.