"אל תיקח לי את הילד": שמעון אילן איבד 8 בני משפחה בפיגוע רצחני | ראיון מטלטל

שמעון אילן, בן 60, חווה את הבלתי נתפס: איבד שמונה מבני משפחתו בפיגוע קטלני. הרגע הנורא ביותר, רגע הקריסה והתקווה גם יחד, הפך לסמל של התמודדות ואמונה בלתי מעורערת. ברגעים שלאחר הפיצוץ המחריד, כשכל חייו התהפכו, צעק שמעון מעומק הלב לבורא עולם: "אל תיקח לי את הילד! אל תיקח לי את הילד!". סיפורו של שמעון הוא עדות לכוחה של הרוח היהודית לנצח את החושך, בדיוק כמו החודש בו אנו נמצאים, חודש כסלו, חודש של ניסים מעל הטבע, חודש שכולו אור שניצח את החושך.

שמעון, שהיה רגיל לעבודה קשה מ7 בבוקר עד 11 בלילה כדי לפרנס את חמשת ילדיו, הרגיש שמשהו אינו כשורה כאשר יצאו לירושלים לשבת חתן של גיסתו. "היו לי תחושות בטן נורא גבוהות", הוא מספר, והוא התחנן בפני אשתו שלא לנסוע. אף על פי כן, לאחר שהתעקשה אשתו, הסכים לנסוע.

כשהגיעו לירושלים, ליבו עדיין לא נח. המקום לא התאים לו, והוא הורה למשפחה לחזור הביתה. אולם, רצון ה' גבר. אורן האברך, שישב ברכב, שכנע את שמעון להישאר, הבטיח לו שבת מרוממת. מתוך רצון לכבד את האברך, הסכים שמעון להישאר. הייתה זו שבת קדושה, שבת של אווירה רוחנית עילאית, שבה שמעון חש את השכינה.

השלווה נקטעה במוצאי שבת. כששמעון סידר מזוודות ליד הרכב, בעוד בתו לידור בת ה11 יושבת בפנים ואוריה בת השנה לידו, נשמע "בום" אדיר. שמעון נפצע מרסיסים ברגליו. כשהרים את הראש, ראה את ילדו זרוק על הכביש. הוא אחז בילד, שהיה כולו "מואר ומחייך" כדבריו, שמעון התפלל לאלוקים שלא ייקח לו את היקר מכול.

בבית החולים, לאחר הניתוח, גילה שמעון את גודל האסון: שתי ילדיו לידור ואוריה, אחיו שלומי, גיסתו גפנית ועוד ארבעה אחיינים נרצחו, סך הכול שמונה בני משפחה.

ברגעים הקשים ביותר, מול קברות ילדיו, כשמשפחתו שבורה וממוטטת, שמעון קיבל כוח אלוקי. "פתאום אני מקבל כוח", הוא מספר. הוא הביט לשמיים ואמר: "בורא עולם, תודה לך שזכיתי לגדל שתי ילדים שנמצאים תחת כיסא מלכותך, שנמצאים במקום הכי טוב". הוא נדר נדר נחוש: "אני לא אתן לאף מחבל לנצח אותי. אני אמשיך את החיים בכל הכוח".

אפילו לאורן האברך, שחש אשמה כבדה, נתן שמעון חיזוק. "זה לא אתה השארת אותי שמה," אמר לו שמעון, "בורא עולם רצה לקחת את הפרחים הכי יפים אליו מתחת לכיסא מלכותו".

האמונה והתקווה הולידו פירות. יחד עם הבכי והגעגועים, שמעון ואשתו חוו נחמה: כעבור שנה נולד להם בן, ביום בו הכניסו ספר תורה לעילוי נשמת הנרצחים. לאחר מכן נולדה גם הבת נתליה.

שמעון הופך כיום את הכאב לעשייה. הוא שיפץ והשלים מקווה טהרה והקדיש אותו לזכר ילדיו ולנרצחים, ונוסע בכל הארץ לחזק אבות שכולים אחרים. הוא מלמד אותם שהחיים ממשיכים קדימה ושבורא עולם לקח מהם את היקר, אבל גם נתן להם כוח להמשיך. שמעון מדגיש: "הילד שלך נמצא במקום הכי טוב מתחת לכיסא מלכותו של בורא עולם".

במקום שבו הייתה צריכה לשכון השאלה "למה", שוכן הכוח של "תודה". סיפורו של שמעון אילן הוא דוגמה מופלאה לעוצמת האמונה שמאפשרת לאדם לקבל את החיים כמתנה ולהפיק את הטוב ביותר מהמציאות הקשה ביותר.