ראיון מטלטל: "בשמחת תורה טל הציל את משפחתו ונפל כגיבור, מה שבנו אמר הפך לצוואה"

הבוקר של שבת שמחת תורה היה אמור להיות שיא של קדושה וחגיגיות. בבית הכנסת ביישובי חבל אשכול, התכוננו להקפות, לשירה ולריקודים לכבודה של תורה. אך ברגע אחד, השקט של עוטף ישראל נקרע על ידי אזעקות ופיצוצים שהבהירו כי העולם כפי שהכרנו אותו השתנה לעד. עבור ציון ממן, תושב האזור ואדם ששורשיו נטועים עמוק באדמה ובאמונה, היום הזה הפך למסע של גבורה עילאית, כאב קורע לב ודבקות בלתי מתפשרת בבורא עולם.

הקריאה שהפרה את קדושת השבת

ציון מספר כי כדרכו בכל בוקר, יצא לריצה בשבילי האזור. כשהגיע למושב סמוך, נשמעו האזעקות הראשונות. כיהודי המקפיד על קדושת השבת, הטלפון הנייד שלו היה כבוי בכיסו, מיועד למקרי חירום בלבד. כשהבין שהמציאות סביבו אינה דומה לשום דבר שהכיר, הוא הדליק את המכשיר. על הצג הופיע שמו של בנו, טל ז״ל.

טל, שהיה איש של אדמה וחקלאי בנשמתו, התקשר לאביו בקול נסער אך נחוש. הוא הודיע לו כי מחבלים חדרו ליישוב וכי הוא מגיע לאסוף אותו. ציון, שלא רצה לחלל שבת בנסיעה, השיב לבנו כי יגיע בריצה חזרה לביתו. הוא לא ידע שבאותם רגעים, בנו כבר נמצא בקו האש הראשון, מגן בגופו על משפחתו ועל שכניו.

גבורה בתוך הממ״ד: מאבק על החיים

בעוד ציון רץ לכיוון הבית, המחבלים כבר פשטו על הבתים במושב. בביתו של טל, התחוללה דרמה שקשה לתאר במילים. המחבלים ניסו לפרוץ אל תוך הממ״ד שבו שהו אשתו וילדיו הקטנים. טל, בתושייה ובכוח פיזי, אחז בידית הממ״ד בכל כוחו. במשך דקות ארוכות הוא נאבק בפורעים שניסו לפתוח את הדלת מבחוץ. הוא לא הרפה, גם כשניסו בכל דרך לפרוץ פנימה. הגבורה הזו הצילה את חייהם.

ציון משחזר את הרגעים שבהם הגיע ליישוב וראה את המראות הקשים. הוא מספר על כך שטל לא הסתפק בהצלת משפחתו. לאחר שווידא שהם בטוחים יחסית, הוא יצא החוצה עם נשקו כדי להצטרף לכיתת הכוננות ולהדוף את המתקפה על שאר בתי היישוב.

הקרב האחרון של החקלאי מהדרום

טל ממן ז״ל היה ידוע כמי שרואה בחקלאות שליחות וחיבור לארץ ישראל. בחממות שלו גדלו עגבניות שרי לתפארת, והוא תמיד אמר שהאדמה מעניקה לו כוח. באותו יום, הכוח הזה הופנה להגנה על המולדת. ציון מתאר כיצד טל נלחם מול כוח מחבלים עדיף בציוד ובמספר. טל הצליח להגיע לנקודה אסטרטגית ביישוב, משם ירה והדף את הפורעים.

במהלך הקרב, טל זיהה שהמחבלים מנסים לחדור לבית דודו. הוא לא היסס ופתח באש כדי למשוך את תשומת ליבם אליו. בפעולה זו הוא הציל את חיי הדוד ומשפחתו, אך בקרב הזה נפל טל כגיבור. ציון מתאר את המקום שבו נפל בנו, מקום שבו היום עומדת אנדרטה לזכרו, כעדות דוממת למחיר הכבד ששילמו תושבי הדרום.

הבשורה המרה והצוואה של הנכד

הבשורה על נפילתו של טל הגיעה אל ציון ואשתו בשעות הקשות של אותו יום. ציון מתאר שבר עמוק, אובדן של בן שהיה גם חבר ושותף לדרך. אך בתוך החשיכה הגדולה, הגיעה מילה אחת מהנכד הקטן, יונתן, ששינתה את הכל. יונתן, שאיבד את אביו, ניגש לסבו ציון, חיבק אותו ואמר: מהיום, אתה תהיה האבא שלי.

המשפט הזה הפך עבור ציון לצוואה של חיים. הוא הבין שעליו לאסוף את השברים, להיות חזק עבור נכדיו ועבור כלתו, ולהמשיך את המורשת של טל.

אמונה מתוך השבר: הקשר עם הקדוש ברוך הוא

עבור ציון ממן, האמונה אינה רק עניין של טקסים, אלא דרך חיים. למרות הכאב העצום, הוא אינו מפנה עורף חס וחלילה לבורא עולם. להיפך, הוא מוצא בדת ובקדושה את הנחמה היחידה. הוא מקפיד להגיע בכל יום לבית הכנסת, שם הוא מרגיש הכי קרוב לבנו.

״זה המקום היחיד שאני יכול להתחבר לקדוש ברוך הוא ואליו״, אומר ציון בדמעות בעודו עומד מול היכל הקודש. ״אני מאמין שטל מסתכל עליי מלמעלה, רואה את מה שאני עושה כאן, את התפילות, את הקדיש שאני אומר לעילוי נשמתו״.

אחד הרגעים המרגשים ביותר בתהליך ההנצחה היה כתיבת ספר תורה לזכרו של טל. ציון מספר בגאווה על נכדו יונתן, שחגג בר מצווה וקרא לראשונה בספר התורה המיוחד שנכתב לזכר אביו. עבור המשפחה, זו הייתה סגירת מעגל של ניצחון הרוח על החומר, של האור על החושך.

מורשת של חסד ואהבה

טל ממן ז״ל הותיר אחריו משפט המלווה את כל מי שהכיר אותו: ״טל טוב לב״. הוא היה אדם של נתינה, של ויתור ושל אהבת חינם. ציון החליט להפוך את המילים הללו למעשים. הוא הקים גמ״חים לזכרו של טל, עוסק בחלוקת מזון וסיוע לנזקקים, ומוצא בכל מעשה חסד כזה נחמה קטנה.

מסר של תקווה לכל עם ישראל

כשהוא עובר בחממות העגבניות שטל כל כך אהב, ציון מדבר על העתיד. הוא מודה לקדוש ברוך הוא על מה שיש, על הנכדים שנותרו, על האישה התומכת ועל הקהילה המחבקת. הוא מאמין שעם ישראל יצא מהמשבר הזה מחוזק, מלוכד ומחובר יותר לשורשיו.

הסיפור של ציון וטל ממן הוא סיפורו של עם הנצח. עם שיודע לבכות את מתיו, אך גם לקום מהאפר ולבנות חיים חדשים. עם שמבין שהגבורה האמיתית היא לא רק בשדה הקרב, אלא גם ביכולת לשמור על האמונה ועל הטוב שבלב גם ברגעים הקשים ביותר.

ציון מסיים את דבריו בפנייה לכל מי ששומע אותו: תחבקו את הילדים שלכם בכל יום, תגידו להם שאתם אוהבים אותם, כי המחר אינו מובטח. תהיו טובים זה לזה, תוותרו, תאהבו. זו הצוואה של טל, וזה הכוח שלנו כעם אחד, בלב אחד.

יהי זכרו של טל ממן ברוך, ושתהא נשמתו צרורה בצרור החיים.