מה עומד מאחורי הנדיבות? השיעור המפתיע שעפרון החתי מלמד אותנו עד היום

הצצה ראשונית על עפרון החתי עשויה להותיר רושם של אדם טוב לב, נדיב רוח, המציע את מערת המכפלה לאברהם אבינו ללא כל תמורה. אך האם באמת כוונתו הייתה לטובה? האם מדובר בנדיבות אמת או במסכה מתוחכמת?

כאשר שרה אמנו נפטרה, חיפש אברהם אבינו מקום קבורה מכובד לרעייתו. הוא פונה לבני חת ומבקש לרכוש את מערת המכפלה. עפרון החתי, שומע את הבקשה, ובפומבי מצהיר על נדיבותו: "המערה נתונה לך, קח לך אותה, בחינם". לכאורה, מחווה יוצאת דופן של חסד.

אבל כאן בדיוק נכנסת התורה לדייק בפרטי הפרטים, כדי ללמד אותנו שיעור עמוק על מוסריות, יושר פנימי וצדקות אמיתית. אברהם, מתוך רצון לנהוג ביושר ולא ליטול דבר במתנה, מתעקש לשלם. עפרון, משנה פתאום גישה ודורש סכום אסטרונומי של ארבע מאות שקל כסף. סכום לא קטן בכלל.

מה קרה לנדיבות? מדוע ההצעה "בחינם" התחלפה בדרישת תשלום כבדה?

חז"ל הקדושים, שאין דבר נעלם מעיניהם, דורשים את עפרון לגנאי. במסכת בבא מציעא מובא שעפרון הוא דוגמה לאדם שמדבר הרבה ואפילו מעט אינו עושה. אדם שמרבה מילים של חסד, אך כשזה מגיע למבחן המעשה, לא רק שאינו נותן, אלא גם גובה מחיר מופקע.

במבט עמוק יותר, מתברר שהצגה של נדיבות חיצונית תוך התנהלות פנימית של תאוות בצע, איננה מוסר יהודי. התורה מדריכה אותנו להיות אמיתיים, ישרים, לומר מעט ולעשות הרבה. לא להצטייר כטובים, אלא להיות טובים. גם אם אף אחד לא רואה.

דמותו של עפרון משמשת עד היום תמרור אזהרה: לא כל מי שמדבר יפה, הוא אדם ערכי. ישנם כאלו שבפומבי מרעיפים נדיבות, אך כשצריך להוכיח אותה בפועל, נחשפת הצביעות.

בתוך כל זה, ניצבת דמותו של אברהם אבינו, שנוהג בישרות ללא פשרות. לא לוקח בחינם, לא נגרר אחרי כבוד מזויף, לא משתמש בקשרים ולא מחפש קיצורי דרך. אברהם אבינו מלמד אותנו כיצד להתנהל במציאות של חיי היום יום, מתוך אמונה, טהרה ומסירות אמת.

במובן הזה, סיפור מערת המכפלה איננו רק עסקת נדל"ן עתיקה, אלא שיעור עוצמתי במוסר יהודי צרוף, רלוונטי גם היום, בדור של מסכים, ספינים ודימויים חיצוניים.