גאוותנים? דעו - הצורך בכבוד לא נובע מגאווה, אלא מצמא עמוק לנשמה

שורש הצורך בכבוד נובע מהרצון הפנימי של האדם להרגיש שיש לו ערך.

 יש כבוד שלילי - כשהאדם מבקש הערכה ביחס לאחרים כדי להרגיש שהוא ''שווה יותר'', זה נובע מחולשה וחוסר ביטחון, ויש כבוד רוחני - כשהאדם מבקש שהממד הרוחני שבו יוכר, שהוא ייראה את הטוב שלו

 הנשמה עצמה זקוקה להערכה, תשומת לב וחשיבות, מפני שהיא הדבר המוערך באמת, אלא שהאדם שאינו מודע לנשמתו מחפש את הכבוד במקומות חיצוניים, בעשייה, בפרסום, בתחביבים, בהישגים.

 כך הוא מנסה לגלות את ערכו דרך מבטים של אחרים במקום דרך מימוש ייעודו הפנימי.
הדרך הנכונה איננה לבטל את הצורך בכבוד אלא לטהר אותו - להפנות את הרצון מן ההכרה החיצונית אל ההכרה הפנימית. כשהאדם מכיר בערך נשמתו ובעשייתו, הכבוד כבר מגיע מעצמו, לא כי הוא רודף אחריו, אלא מפני שהוא מייקר ומעריך את עצמו ואת הייעוד שלו.

 זהו סוד מאמר חז"ל :"הבורח מן הכבוד - הכבוד רודף אחריו".

 מי שבורח מהתלות בהערכת החברה, מגלה את הכבוד האמיתי - החיוני לנפש, הנובע מהכרה עצמית אמיתית, מחיבור לנשמה ולשליחות החיים.