לבה רותחת ויראת שמיים: הר אתנה שוב מתפרץ - ומזכיר לאדם את מקומו

צילומים עוצרי נשימה שהופצו בימים האחרונים מהר אתנה שבסיציליה, מציגים זרם אדיר של לבה לוהטת, מפל אדום שוצף בעמקי הר הגעש - מראה מרהיב ומטלטל כאחד. התיעוד, שפורסם על-ידי מדריכי סיורים וולקנולוגיים בצפון אתנה, עורר התרגשות רבה ברשתות החברתיות - אך עבור מי שעיניו בוחנות את העולם באור האמונה, מדובר בהרבה יותר מתופעה גיאולוגית.

“זו אחת התופעות הכי מדהימות שראיתי אי פעם באתנה בחיי”, כתב המטייל האיטלקי שתיעד את הרגע. אך מבט עמוק יותר מגלה - זו לא רק התפרצות געשית. זו קריאת השכמה.

"ראה את מעשי - וירא"

בעולם המודרני, שממהר להסביר כל תופעת טבע באמצעות חישובים ומדידות, היהדות אינה מתעלמת מהחוקיות המדעית - אך תמיד רואה בה גם ביטוי לרצון עליון. לא לחינם אמרו חז"ל: "כשהקדוש ברוך הוא כועס - עשן עולה מן החררה", ובמקום אחר: "גיהנם נברא ביום השני - שנאמר: ויהי מבדיל בין מים למים."

הר אתנה, מהרי הגעש הפעילים והעוצמתיים בעולם, מציג לעינינו מדי שנה את מה שכינה הרמב"ם "כוח הבריאה המתחדשת תמיד". כאשר הלבה גולשת, האדמה רועדת, והעשן מתמר לשמים - האדם נזכר שוב, ולו לרגע, כמה קטנה עמידתו מול יוצר כל.

האש שאוכלת ואינה מכלה

חז"ל תיארו פעמים רבות את האש הרוחנית - אש של תורה, אש של דין, אש של תיקון. ודווקא האש הוולקנית, זו שפורצת מעמקי האדמה, היא משל חי לאש הגיהנם, אבל גם לרמז על האש הפנימית שאמורה לבעור בלב האדם - יראה, תשובה, כמיהה לתיקון.

המהר"ל מפראג כתב כי "האש היא היסוד שמורה על עליונות", שכן תנועתה מעלה. ומה רומזת אותה לבה שנשפכת בעוז ממעמקי ההר? אולי שהיסודות הכי עמוקים שבנפש - הם גם אלו שיכולים לפרוץ בעוצמה אם אינם מנווטים נכון. או לחילופין - שאדם צריך למצוא בתוכו את אותה בערה קדושה, ולהעלותה מעלה, לטוב.

כי אש אוכלה הוא

התפרצות הר אתנה לא צריכה להישאר בגדר פלא תיירותי. יהודי שמביט בתמונה כזו, או בסרטון מן ההר, מוזמן לשוב לרגע אל הפסוקים: "את ה' אלוקיך תירא - כי אש אוכלה הוא, קל קנא הוא."

אש זו - אינה רק פורענות. היא גם אור. היא גם זיקוך. היא קריאה להתבוננות פנימית.
וכשאש הלבה פוגשת את קרירות היומיום - אולי מתעורר בנו רגע אחד של יראת רוממות, שמזכיר לנו מי ברא את כל זה.

הר הגעש אתנה התפרץ - אך השאלה שנותרת פתוחה היא: האם גם אנחנו נתעורר?