משולחן השבת לאולפן ההקלטות: חיים ישראל משתף איך הפך לשליח בשירה

מאז שאני ילד, השירה הייתה חלק בלתי נפרד מחיי.
בבית שבו גדלתי, שמאחד בין המסורת התימנית של אבי לצד הטריפוליטאי של אימי, המוזיקה ששמענו הייתה מגוונת, באופן טבעי.

בכל שבת, סביב השולחן, היינו שרים יחד, האחים שלי ואני, כל אחד בתורו, ביחד עם הוריי היקרים (שיאריכו ימים ושנים אמן).
באירועי משפחה, בתפילות בבית הכנסת, ובכל רגע של שמחה, השירה הייתה שם, כמו אוויר לנשימה.

המגוון המוזיקלי בבית, מהפיוטים התימניים של אבי, דרך השירה המזרחית והים תיכונית ועד המוסיקה החסידית, נתן לי כבר אז השראה טבעית.
השירה לא הייתה רק חלק מהבית, אלא גם השתקפות של המורשת המשולבת, משהו שזרם בעורקים שלי והוביל אותי באופן טבעי לעולם המוזיקה.

כשהייתי בן 20, אחרי שנים של תרגול, חיקוי ולימוד, התחלתי להקליט שירים ולהוציא אלבומים.
האלבום הראשון שהוצאתי, "עת שערי רצון", היה הצעד הראשון שלי החוצה לעולם.
אבל האלבום השני, "ממעמקים", סימן את הפריצה הגדולה.

פתאום אנשים התחילו להכיר את הקול שלי, לשיר את השירים שלי, להתחבר למילים ולמנגינות.
פתאום הבנתי שהשירה היא לא עוד חלום, אלא המסלול והייעוד שלי בחיים.

באותן שנים גם הבנתי שהשירה היא שליחות.
השירה היא למעשה כוח עצום שנתן לי הקב"ה, שדרכו אני יכול לחזק ולעודד יהודים יקרים.
כוח יקר שבעזרתו אני יכול לגרום לאנשים להתקרב ולהאמין.

וכמובן, הדבר העיקרי ביותר מבחינתי:
הדבר שנותן לי את האפשרות לשמוח ולשמח את עם ישראל.

שבת שלום!