קנה שעון, ואז התברר לו שהוא גנוב. מה עליו לעשות?

הרצל תמיד חיפש מציאות. לכן, כאשר הרוכל סאלם הציע לו שעון "מונטנה 1950" קלאסי בלוח זהב, תמורת מאתיים שקלים בודדים, הוא חשב שזכה בפיס קטן, "מציאה של פעם בחיים", מלמל סאלם ונעלם בתוך המון השוק לפני שהרצל הספיק להודות לו. הרצל ענד את השעון מיד, גאה ברכישה הנבונה.

הכול השתנה שבוע לאחר מכן. בעודו ממתין לאוטובוס, תפסה את עינו מודעת קיר פשוטה, מודפסת בשחור-לבן: "מחנות המומחה - שעוני יוקרה, נגנבו מספר שעונים יוקרתיים, מי שרכש אותם במחיר מוזל מתבקש לבוא לחנות לשלם את המחיר המקורי, או להשיב את השעון".

הרצל קרא את המודעה ומיד הבין שהשעון שלו הוא גנוב. בהתחלה הוא ניסה לשכנע את עצמו להתעלם. קניתי אותו בתום לב, אף אחד לא יידע, לחש לעצמו. אבל המצפון לא נתן לו מנוחה.

הרצל התלבט האם הוא חייב להשיב את השעון הגנוב, והאם בעל החנות יהיה חייב לשלם לו את התמורה שהוא שילם על השוען, או שמא אינו חייב להשיבו משום שרכש אותו בתום לב, מה לדעתך עליו לעשות?

תשובה:

מבואר בשו"ע (סימן שנו סעיף ב) שמדין תורה אדם שקנה חפץ גנוב עליו להשיב לבעליו המקוריים ללא שום קבלת תמורה (והסיבה לכך שאין לאדם אפשרות לבצע העברת בעלות על חפץ שכלל אינו שייך לו),

חכמים חששו שדבר זה יגרום לאנשים להימנע מלקנות חפצים מהחשש שמא הם גנובים, ולכן תיקנו שבעל החנות צריך לשלם לקונה את התמורה שהוא שילם על הסחורה הגנובה. ולכן יוצא שהרצל חייב להחזיר את השעון, ובעל החנות צריך לשלם לו את התמורה שהוא שילם על השעון הגנוב. 

לסיום, חשוב לציין את דברי השולחן ערוך (בסעיף א) וז"ל: "אסור לקנות מהגנב החפץ שגנב, ועוון גדול הוא, שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גניבות אחרות, שאם לא יימצא לוקח אינו גונב".

התשובה מאת הרב אביאור אברהם יפרח שליט"א, מורה צדק בבית ההוראה של הגאון הרב אופיר מלכא שליט"א.