הענווה של מרן: אמרנו שנקרא לבן עובדיה ואז סבא עצר ושאל שאלה | הגב' מרגלית סיני

ברוך ה' זכיתי שלבעלי הייתה קרבה מיוחדת מאוד סבא, מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
באופן טבעי מיד אחרי החתונה, בעלי נמשך לבית המדרש הגדול של סבא, שהיה בעצם חדר הלימוד שלו. שם הוא ישב שעות על גבי שעות, ואף זכה לדון עם סבא בעניינים הלכתיים, ולעזור בהגהת הספרים החדשים שיצאו לאור.

בכל הספרים האחרונים, סבא מודה לו בהקדמה על כל העזרה והסיוע, ואפילו מביא חידוש הלכתי שלו, תוך שהוא מציין: "וזה אשר כתב נכדי יקירי הרה"ג רבי יעקב סיני".

עד כמה הקרבה הייתה גדולה?
לא פעם ולא פעמיים, סבא היה קורא לי לגשת אליו.
בהתרגשות גדולה הייתי ממהרת לבוא. סוף סוף סבא קורא לי כדי לבקש ממני עזרה במשהו...
ואז, איך שהייתי מגיעה ואומרת: "כן, סבא?" הוא היה מבקש: "תקראי בבקשה לבעלך..."
אבל כמובן שמחתי בזה שמחה גדולה.

כשהבן הבכור שלי נולד, לא היה גבול לשמחתו של סבא. אמנם לא עברה תקופה ארוכה מאוד מהחתונה, אבל הוא לא הפסיק לדאוג לנו.
כל המתפללים שישבו לידו העידו שלא הייתה תפילה אחת שלא הזכיר את שמותינו בכוונה גדולה.

אחרי הלידה, סבא בירר בעדינות עם בעלי: "איך אתם רוצים לקרוא לילד?"
ובעלי כמובן השיב, שאנחנו נקרא על שם הרב.
סבא מיד שאל: "ואבא שלך מסכים?"
הרי המנהג הוא שהבן הבכור נקרא על שם האבא של הבעל. ובעלי השיב: "בוודאי. זו הזכות שלנו לקרוא על שם הרב".

זה היה רגע מאוד מרגש שגילה המון על הענווה והפשטות של סבא.
עבורו, זה לא היה מובן מאליו שנקרא על שמו.
קריאת השם זכורה לי כרגע מרגש מאוד שהפך את כל האירוע לשמחה כפולה שבעתיים.

כשהבן שלי עובדיה נ"י, זכה לחגוג את בר המצווה שלו, לא יכולתי שלא להתמלא בהתרגשות, גם על הזכות המיוחדת הזו.
בתפילה שהוא ימשיך את הדרך ואת החזון הגדול של סבא. עוד יוסף חי.