ביקשה 300 שקל לשבת - אבל המנהל ראה בעיניים שלה משהו שזיעזע אותו

לעיתים, דרכי ההשגחה העליונה נגלות אלינו בלב המקומות הכי פחות צפויים, כמו סניף בנק קטן בבת ים. הסיפור המדהים הזה מגיע אלינו ומחדד עד כמה עמוק ומשמעותי הוא העיקרון של מידה כנגד מידה בעולם שלנו.

הכל התחיל כאשר אישה הגיעה לבנק וביקשה הלוואה קטנה, בסך של 300 שקלים בלבד. היא הסבירה את צרכיה לרכישת קניות לשבת הקרובה. פקיד הקבלה בדק את חשבונה, וכאשר גילה שהיא נמצאת במצב של מינוס, סירב לבקשתה באופן מיידי. "את חייבת לסגור כאן את המינוס, ולכן לא תקבלי כלום", אמר לה.

האישה, נסערת וכואבת, מיהרה להיכנס לחדרו של מנהל הבנק. היא הביעה את תדהמתה על האטימות: "אתה לא מתבייש? אני מבקשת סכום זעום לקניות שבת ואתם מסרבים לתת לי?". המנהל, מתוך רגש של חמלה, הביט בה והתעוררה בו דחף פנימי עז לסייע. "בואי, אני אביא לך 300 שקלים", אמר לה, והתכוון להוציא את הכסף מכיסו הפרטי. אולם, האישה עצרה אותו בחריפות, "אל תוציא לי כסף מהכיס", אמרה, ופנתה לברוח מהבנק. המנהל ההמום ניסה לרדוף אחריה החוצה, קורא לה לשוב, אך היא נעלמה.

כששב המנהל לחדרו, הוא היה נרעש ומחוויר. הפקיד, שהיה בהלם מוחלט, עצר את עבודתו ונכנס למנהל. "אם הייתי יודע שזה ייקח לך ככה קשה, הייתי נותן לה", אמר הפקיד, וציין שהיא במינוס ושלא ידע שהמנהל מכיר אותה.

"תשמע", אמר המנהל לפקיד, וסיפר על ימיו לפני ארבעים שנה. הוא ואמו היו עניים מאוד וחיו לבדם. באותם ימים, לא היו כרטיסי אשראי, ונהגו לרשום חובות במכולת השכונתית. "אני לא אשכח את זה", סיפר. באחת הפעמים שקנו קניות לשבת, המוכר במכולת לקח את השקית מידי אמו. "גברת, את חייבת כסף", אמר לה המוכר. האם, שותקת ומבוישת, לא אמרה מילה. היא בלעה את לשונה, לקחה את בנה איתה וצעדה כל הדרך הביתה בדמעות.

המוכר הזה, שגרם לאמו בושה כה גדולה ברגע של צורך בקניות שבת, הייתה לו בת בת חמש עשרה. כשהאישה נכנסה לבנק וצעקה, המנהל הביט בה והבין מיד: זו אותה ילדה בת חמש עשרה, בתו של בעל המכולת ההוא.

"דע לך", אמר המנהל לפקיד בהבנה עמוקה של דרכי שמיים, "אצל השם זה מידה כנגד מידה". כיוון שאביה לא נתן לאמו כסף לקניות לשבת, סיבב הקדוש ברוך הוא את הדברים כך שהוא עצמו יהיה המנוע שימנע ממנה, הבת, את היכולת לבצע את קניות השבת שלה. זהו מסר חזק על כוחה של מידה כנגד מידה, וכמה חשובה היא מצוות גמילות חסדים.