פרשת השבוע | הרגע בו החליט הקב"ה לברוא את העולם מחדש | הגב' רחלי קורדובה

פרשת "נח", אותה נקרא בעזרת ה' בשבת, עוסקת בהחלטת בורא עולם למחות את כל הבריאה שברא לא מכבר.
זאת, בתגובה על כך ש"רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וכְָל יצֵֶר מַחְשְׁבתֹ לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם".

החלטה כל כך דרמטית, בוודאי אמורה לעורר אותנו לשאול:
מה כבר הם עשו?! מה הם עשו שגרם לכזה חרון אף? מהו האישום שגרם לקב"ה להצטער על כך שברא עולם?

והתשובה מגיעה בהמשך הפרשה: "ותִַּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס".
כלומר, נקודת ה"אל־חזור" מבחינת בורא עולם הייתה הרגע שבו אדם התנתק מהחסד,
איבד את החמלה והחל לחמוס ולגזול את רכוש חברו.
בנקודה הזו סימן הקב"ה: הגיע הזמן לעשות רי־סטארט. למחוק הכול ולהתחיל מחדש.

נח, "אִישׁ צַדִיּק תָּמִים הָיהָ בְּדרֹתָֹיו", נזהר שלא להיגרר אחר תאוות החברה שבה הוא חי.
הוא הציב לנגד עיניו את הכלל: "סור מרע". אך לצערנו, זה לא הספיק.

היו בקרב חכמינו שדרשו את נח "לגנאי", ש"רק לפי דורו היה צדיק,
ואילו היה בדורו של אברהם - לא היה כל כך צדיק".
הסיבה לכך היא, כפי שמסבירים המפרשים, היא שנח לא עשה מספיק כדי לשכנע את בני דורו לשנות את דרכם.

גם ההשוואה לאברהם אבינו, לא מקרית.
שכן בסוף הפרשה אנו פוגשים לראשונה בתורה הקדושה במי שעתיד להיות אבי האומה, ושנקרא בשלב זה "אברם".
ובאותה נקודה שבה נח לא היה מושלם, אברהם היה מצטיין.

אברהם אבינו לימד אותנו שכדי לשנות מציאות ולהוביל דרך חדשה צריך לפעול.
לא רק ברוח של "סור מרע", אלא גם במציאות של "עשה טוב".

וכדי שנלך בדרכו, עלינו להיות קשובים לקריאה של הקב"ה: "צֵא מִן הַתֵּבָה"!
זו הוראה ברורה הדורשת מכל אחד ואחת מאיתנו - לצאת מסביבת הנוחות שלנו ומהקיבעון, ולפעול.
לכולנו יש את הכלים והכוחות לשנות את המציאות לטובה, עלינו רק להאמין בעצמנו.
זו השעה לומר די לאדישות, הגיעה העת לעשות.

עלינו להיות קשובים למסר שאין העולם יוכל להתקיים ללא מידת החסד.
ומתוך העלטה הכבדה, מפלחת אלומת אור: "ונְחַֹ מָצָא חֵן בְּעֵיניֵ ה'".
זהו ניצוץ שנועד להזכיר לנו שגם ברגעים הקשים ביותר, אסור לאבד תקווה.
כי כשם שרגע זריחת השמש מתחיל תמיד מיד לאחר שיאו של החושך, כך יעלה האור גם בחיינו - אם רק נאמין.