דוד חיים בראיון מעורר השראה לערוץ 2000: "החלטתי שאני מפסיק לעבוד בשבת"

כוכב הילדים האהוב, דוד חיים, מי שהפך לאייקון צבעוני ומוכר בכל בית בישראל, חושף בגילוי לב מרגש את מסעו הרוחני ואת ההחלטה הדרמטית שהתקבלה בביתו: הפסקת עבודה מוחלטת בשבת קודש. בשיחה כנה במיוחד עם ערוץ 2000, מדבר חיים על הדרך חזרה הביתה, על השורשים היהודיים ועל המרוץ הבלתי נגמר שאותו החליט לעצור.

דוד חיים, ששמו הפרטי הוא חיים, מגדיר את עצמו קודם כל כבעל למיטל ואבא לשלושה ילדים מקסימים: בר, בן ואריאל. הוא מודה כי משפחתו היא "יצירת המופת האמיתית" שלו. עבור חיים, הקמת המשפחה היא נס של ממש, שכן התחתן בגיל מאוחר מאוד, בגיל 41, והפך לאבא בגיל 43.

מאחורי הדמות של ה"דוד האהוב במדינה", ניצב סיפור של התפתחות אישית ומקצועית. חיים מספר כיצד החל את דרכו כליצן בשם חיים הליצן. הוא הפך לליצן לאחר שהבין בצבא, בגיל 22, שאהב לשמח אנשים כבר מילדותו, ושהיה תמיד הליצן החיובי של הכיתה. לאחר שנים רבות כ"חיים הליצן", חווה תקופה קשה של קנאה בהצלחתו של אחר, אך הצליח להפוך רגש זה למוטיבציה. המהלך הזה הביא לטרנספורמציה של הדמות מ"חיים הליצן" ל"דוד חיים". הוא הרגיש כי כליצן לא יצליח להגיע גבוה יותר, ורק לאחר שקיבל דחיות רבות ממפיקים, מצא לבסוף משרד הפקות שהאמין בו, ומשם הכל "התפוצץ".

אך מעבר להצלחה, לפרסום, להופעות המרובות ולכסף, חש דוד חיים צורך לעצור. הוא משתף בכנות כי חש אכזבה מכך שחייו נוהלו על ידי החומר, וכי הרצון התמידי לעשות "עוד כסף ועוד הופעה" השתלט על הכל, ללא שובע. הוא החליט לצאת למאבק ולנצח את החומר, באמצעות הקדשת יום אחד בשבוע שבו הוא אינו מופיע כלל. הבחירה הטבעית כיהודי הייתה השבת.

ההחלטה של דוד חיים להכריז "סגור בשבת" יצרה כותרות במדינת היהודים, והוא מביע תמיהה על כך שאמירה כזו הופכת לחדשות. יחד עם זאת, ההחלטה מעניקה לו "הרגשה נעימה, אפילו קצת גאווה וכוח". חיים חושף כי הפיתויים רבים; לדוגמה, מציעים לו 10,000 שקלים עבור הופעה, אך יש "עוצמה" באמירה המוחלטת "לא בשבת. אתה יכול להביא לי כמה כסף שאתה רוצה, לא קונה אותי".

דוד חיים מדגיש כי בתור יהודי, יש לו מסר חשוב להעביר לילדיו, בר, בן ואריאל. בסופו של דבר, הוא מסביר, כולם חוזרים לשורשים ולמקום שבו הכל התחיל, כמו שאביו היה מקדש בכל ערב שישי. לדבריו, לעם ישראל יש אחריות שקיימת כבר 3,500 שנה, ואחריות זו מוטלת עליו להעביר לדור הבא.

חיים מספר כי החל להניח תפילין, והדבר ריגש אותו מאוד, כאשר לכל מילה הייתה משמעות. הוא רוצה להראות לילדיו את היופי שבמצוות. מבחינתו, האחריות היא להסביר לילדים מהי שבת, מדוע מניחים תפילין, מהם קידוש והמוציא. הוא דואג לכך שילדיו לא יראו תפילין או טלית "פעם ראשונה בבר מצווה".

במציאות של פילוג ושיסוי חברתי, דוד חיים רואה בתפקידו, כמי שמגיע לקהלים מעורבים של דתיים וחילוניים, תפקיד של איחוד. הוא מוצא כוח בהמשך עשייתו, ובחירתו לעצור בשבת היא דרך מעולה לעצור את המרוץ המודרני, שבו אנשים רודפים כל היום אחר כסף והצלחה, ושוכחים מלהקדיש זמן למשפחה. ההחלטה לעצור את המרוץ אחר הפסגה הבאה בשבת, מאפשרת להתמקד בנס הגדול ביותר בחייו: המשפחה.

השבת, אם כן, היא לא רק יום מנוחה עבור דוד חיים, אלא נקודת עוגן רוחנית והזדמנות להבטיח את המשכיות המסורת היהודית לדורות הבאים, מתוך כוח ועוצמה של "סגור בשבת".