טראמפ מחוץ לפריים: באוסלו הלכו על 'שלום מהסוג הישן'

הוא כבר ראה את זה קורה.
במהלך השבועות האחרונים, כל הרכיבים הסתדרו בדיוק כפי שהוא אוהב: הסכם הפסקת אש בין ישראל לחמאס, שחרור חטופים, מטה לחץ בינלאומי, ומחיאות כפיים מצד שותפיו, בישראל, במזרח התיכון ובארה"ב. טראמפ הרגיש את זה מגיע. הוא אפילו אמר את זה בקול: "כולם יודעים שאני ראוי לנובל. הגיע הזמן."

אבל הבוקר (שישי), אוסלו אמרה לא.

נובל של אחרים

ועדת פרס נובל לשלום העניקה את הפרס השנה למריה קורינה מצ’אדו - לוחמת דמוקרטיה מוונצואלה, שנאבקה במשך שנים ברודנות של ניקולס מדורו. ההודעה הייתה חדה, בלי מקום לפרשנות: "אומץ אזרחי, מאבק לא־אלים, שיקום דמוקרטיה".
בלי רמיזות לטראמפ. בלי אזכור להסכם השלום. בלי "עסקת המאה".

זה לא רק פספוס של פרס. עבור טראמפ, זה החמצה של תודעה.

למה טראמפ האמין שזה הרגע שלו?

כי במונחים של טראמפ, הוא סיים מלחמה. בעזה.
בתקופה של שלטון חצוי, קונגרס עוין ונשיאות בהמתנה, טראמפ הצליח, במו ידיו ובלחץ אישי, להשפיע על קבלת ההחלטות בירושלים, לנתב מתווה רגיש עם חמאס, ולדחוף להסכם שבמרכזו - שחרור חטופים ישראלים, והפסקת אש.

עבורו, זה היה ניצחון מושלם: גם הצלה הומניטרית, גם דיפלומטיה עולמית, גם נקודות בקלפי 2024.
וכשמשפחות החטופים בישראל החלו לקרוא לו "שליח השלום האמיתי", הוא כבר התחיל לדבר על הנובל בזמן עבר.

חברי קונגרס, ממשלת ישראל, גורמים בפאקיסטן, כולם הגישו מועמדות בשמו. הוא הוזכר בפולימרקט, דורג בין המובילים, והעולם כבר הכין את התרחיש.
אבל ועדת הנובל באוסלו סירבה להתרשם מקמפיינים.
"אנחנו לא מגיבים ללחצים", נמסר רשמית, "הבחירה שלנו מבוססת על פעולה ארוכת טווח למען שלום עולמי, לא על הישגים נקודתיים".

מאחורי הדיפלומטיה - מסר ברור: טראמפ אולי עשה שלום, אבל לא את השלום שלנו.

מטה משפחות החטופים פרסם הודעה חריגה:

"גם אם הוועדה בחרה בזוכה אחרת - האמת ברורה. אין מנהיג שעשה יותר למען השלום מאשר טראמפ. הוא לא הפסיק לפעול, גם ברגע זה ממש, כדי להשיב את יקירינו הביתה".

גם טראמפ עצמו, כהרגלו, לא הגיב ישירות - אבל בעצרות הבחירות האחרונות הוא כבר שילב את המילים: "אני לא צריך פרס נובל כדי לדעת שעשיתי יותר מכל אחד אחר לשלום בעולם".

המסר ברור: אם הפרס לא בא אלי - אני אהפוך את העולם למקום שבו כולם יודעים שהייתי ראוי לו.

היסטוריונים מעריכים כי דווקא הסגנון של טראמפ, הרועש, הפרובוקטיבי, הישיר, פוגע בו מול ועדות שקטות כמו זו של אוסלו.
"הם מחפשים בוני גשרים, לא שוברים שולחנות", אמר אחד מהם. "והם זוכרים גם מי כופר בשינויי האקלים."

אבל טראמפ לא מתכוון להיעלם מהשיח.
אם שחרור החטופים יוביל להסכם ארוך טווח, אם הבחירות בארה"ב יחזירו אותו לחדר הסגלגל, ואם אש מהסוג ההיסטורי באמת תיכבה, ייתכן מאוד שגם באוסלו ייאלצו להסתכל עליו שוב.

הרי גם לנובל יש חשבון פתוח עם ההיסטוריה.