המעמד ההיסטורי בערוץ 2000: מרן הראש"ל רבי יצחק יוסף שליט"א בביקור מרגש - המשא המלא

בהתרגשות גדולה חנך מרן הראש"ל את בית ההוראה החדש "מענה ההלכה" בראשות תלמידו הרה"ג רבי יניב עזיז שליט"א • במהלך הביקור נשא דברי קודש עוצמתיים על דרכו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, על אחריות הפוסקים ועל זיכוי הרבים בדורנו • רגעים שלא יישכחו

פתיחה: דברי הגאון רבי יניב עזיז שליט"א 

בשבח והודיה לה' יתברך שזכינו היום הזה לפתוח את בית ההוראה "מענה ההלכה" בנשיאות מרן שליט"א, שהוא הסכים לקבל את הנשיאות. ומה שאנחנו השתדלנו, שכל הרבנים והדיינים יהיו על פי ההנחיות שהרב נתן לנו.

זו זכות גדולה, שהגיעו לפה רבנים חשובים, גם דיינים חשובים. כל אחד, הרב ידע, כל רב שהרב רואה פה, יש להם כבר בית הוראה, הם יושבים בבתי הוראה. חלק מהם דיינים, כל אחד בתפקיד. לא הוצאנו ככה מהשרוול, ממש בחרנו בחירה מדוקדקת.

ואנחנו מתפללים לבורא העולם שנזכה, לא תצא תקלה תחת ידינו, ונזכה לעשות זיכוי הרבים, כמו שתמיד מרן מדריך אותנו.

עכשיו, בעזרת השם, נשמע דברים מהרב.

דברי מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א

כבוד הרבנים, ראש הישיבה שליט"א, כבוד הדיינים, הרב אבירן הלוי והרב ירון נבון, יושבים על מדין, דיינים חשובים בישראל, ועוד כל הרבנים כל אחד לפי כבודו ולפי מעלתו. 

כבוד הרב יניב עזיז, השם ישמרהו ויחייהו, והרב אזולאי, כל הרבנים של ערוץ 2000. אשריכם שאתם מזכים את הרבים, כל היום מזכים את הרבים בהרצאות. אני, אין לי ערוץ? אבל אנשים מספרים לי. ראינו סרטון פלוני, ראינו את מרן. יש לכם אפילו דברים עם מרן לפני שנים. אתם מזכים את הרבים, יש לכם כלי שאתם יכולים לזכות את הרבים, אשריכם ואשרי חלקיכם. עכשיו אתם עושים בית הוראה, מוסיפים עוד פעילות במסגרת הפעילות שלכם. הקב"ה יעזור לכולם, שלא ניכשל בדבר הלכה, שנזכה לסייעתא דשמיא.

הביאו לי השבוע שיעור, איזו הקלטה של איזה ראש ישיבה אחד, שהוא גם התיימר להיות פוסק. שמעתי את השיעור שלו, כאב לי הלב. אמרתי, כמה מרן צודק במה שכתב ביביע אומר חלק א בהקדמה, רוצים להגיד סברות, לומדס'. סתם, הכל סברות באוויר. תגיד, מה אומר שער המלך, מחנה אפרים, תגיד, מה אומר פני יהושע, מהר"ץ חיות? שום דבר, הכל סברות, אז מה הסברא כאן, והגדר ככה, לקרוא תוספות אחד? כאב לי הלב, אמרתי מסכנים הבחורים. יש לו מאות בחורים, לא יש לו [קצת]. הוא הורס אותם, הם שומעים את זה, בחור צעיר בן שבע עשרה, שמונה עשרה, שומע שבוע אחר שבוע. הביאו לי את ההקלטה שלו, וכאב לי הלב לראות שאלו, לא כולם ככה, יש ראשי ישיבות, לא ככה, אבל לצערנו הרב, יש ראשי ישיבות. אחר כך רואים את האברכים בכולל, נפתחים להם העיניים, מבינים כמה עבדו עליהם בישיבה.

לכן, דבר חשוב, בית ההוראה הזה שייקחו אברכים, רבנים שעוסקים בהלכה, עוסקים בהוראה, הרבה שנים. לא התחילו עכשיו ללמוד ספרי קיצורים וכאלה. יש רבנים כאלו, בקיאים בספרי קיצורים. כך כתב פה, כך כתב, אבל לא יודעים את היסודות של ההלכה. מדמים מילתא למילתא לא בצורה נכונה. קורה, אתם עוסקים בהלכה ואתם יודעים, כל ספרי הקיצורים.

יש שו"ת בית שערים, חיבר אותו גאון אשכנזי לפני מאה שנה, כותב מכתב לבן שלו. ניכר עליך שאתה לומד בספרי מחברי הזמן. מבקש ממך שתפסיק מדרכך זו, תלמד רק בספרים של גדולי הדור. זה נכון. זה יש אנשים כאלו מלקטים, מי אמר שהוא הבין נכון? מי אמר שהוא פירש נכון? לכן תיקח את הגדולים, גדולי הדור. גדולי הדור שיש להם ספרים, תלמד בספרים שלהם של גדולי הדור, זה מה שחשוב.

היה השבוע כנס של כל בנות הסמינרים של הספרדים שהקימו ש"ס. אלף ומאתיים בנות. לא היה דבר כזה. כשמרן היה חי, לא היו סמינרים של בנות ספרדיות, היה רק של נסים זאב, אבל לא היו עוד סמינרים. בתי ספר קטנים היו, אבל לא היה סמינר. היום ברוך השם פותחים בכל עיר. יש אלף מאתיים בנות סמינר.

אני דיברתי שם וסיפרתי על מרן, כל מיני סיפורים. ישב לידי רבי אריה דרעי. אז אני דיברתי דברים ברורים, יש כמה שנבהלו, לא הוא, שנבהלו. אמרתי רבותיי, אין, תדעו ברור, אין אף אחד בדור שלנו, בדור הקודם, שמגיע לדרגה של הרב בתורה. היו גדולים. הסטייפלר, הרב שך, הרב אלישיב, הרב שלמה זלמן אויערבאך, היו גדולים, אבל לא הגיעו לדרגה של מרן זצ"ל. בהיקף התורה, אלפי נושאים, וכל נושא תפס מריש ועד גמירא. מעולם לא תפסנו אותו שלא הבין איזה רשב"א, איזה תוספות לא נכון, לא הבין. כל הבנה בהירה, איך הוא מגיע, מסקנה אליבא דהלכתא, איך הוא מחפש אחר האמת, מראה צד לזה וצד לזה. אמרתי להם, אין כמוהו, כל הגדולים, כל הכבוד, כל הגדולים.

אני חושב ששמעו את זה, קצת נבהלו. אם היו רואים אותי בבני ברק, אולי היו זורקים עלי אבנים. איך אתה מדבר ככה? אבל "אדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש". אדם צריך להכיר את האמת. באמת, מי כתב כמו התשובות של יביע אומר? התשובה של דוד שמש, דיברתי השבוע ביזדים, כמה קטעים מהתשובה, גבי פסיק רישיה ולא אכפת ליה בדרבנן. כמה קטעים, זו תשובה כזו ארוכה. יש שם למעלה מ־500 פוסקים, התשובה הזו לבד. אני ספרתי את זה לפני הרבה שנים, כשהיינו צעירים, עוד לא היו מחשבים. ספרתי למעלה מ־500 פוסקים בתשובה הזו של דוד שמש. והרב כותב כל דבר, מקיף.

לילות שבת, מאז שאני זוכר את עצמי בתור ילד, הרב הקדיש את זה ללמוד תשובות. תשובות הגאונים, תשובות של הרשב"א, תשובות של הריב"ש, תשובות הרמב"ם, הרא"ש. היה לומד, אומר, כשהוא כותב תשובה, הוא נזכר. כן, יש תשובות הגאונים. כן, יש תשובת הריב"ש בנושא הזה. הכל כמונח בכיסתיה. 

עמל התורה. אומרים, אבא יש לו זיכרון. נכון, זיכרון. אמר לי פעם הרב, "תדע לך, הייתי צעיר, לא היה לי זיכרון. והייתי מצטער, אך, שכחתי, אך, שכחתי". ואמר, "הזיכרון בא לי אוטומט, מרוב השקיעות בלימוד. כלום לא עניין אותי. מעולם, עד גיל שלושים ושתיים, שלושים ואחת", שנהיה דיין, אמר לי הרב, "לא שמעתי אף פעם חדשות. אף פעם לא ראיתי עיתון, לא ראיתי צורת עיתון. הראש שלי היה רק בלימוד". אפוא יש דבר כזה? ואז החדשות, העיתונים, היו מעניינים, היה מלחמת השחרור, היה שואה, היו דברים מעניינים. לא כמו היום, שטויות כותבים כל היום. אפילו הכי, אמר, לא ראיתי צורת עיתון, לא שמעתי חדשות.

הוא נהיה דיין, אז לא היתה ברירה, שלחו לו עיתון המודיע. אז לא היה הדרך, אז שלחו לו עיתון המודיע. ואז החלטתי לראות, מה קורה בעולם. עד אז, כלום, לא שמעתי, לא ידעתי שום דבר. השקיעות, ומזה בא לי הזיכרון. מהשקיעות בלימוד, אוטומט לאט לאט מעלה הזיכרון. לא נולד עם זיכרון, אבל התמדה, התמדה.

מתי היה מדבר איתנו? השבוע נפגשתי עם איזה אדמו"ר אחד, אדמו"ר בכיר. אמרתי לו, שמרן בקושי דיבר איתנו, כשהיינו קטנים, מעולם הרב לא הלך לאספת הורים. היתה פעם אחת שהוא התבלבל, אפוא אני לומד, בתלמוד תורה יבנה, או בתלמוד תורה בני ציון, אפוא אתה לומד? עד כדי כך, הרבנית עשתה את הכל. הוא היה שקוע בלימוד. הרב כתב את יביע אומר. זה בא על חשבון הזמן לילדים. בליל שבת היינו שרים כמה שירים, היה שר איתנו איזה עשר דקות, רבע שעה, אחר כך היה קם, תמשיכו לשיר, תגמרו את השיר, תקראו לי לזימון. נכנס לחדר, ממשיך ללמוד. אנחנו רוצים עוד לשיר, בחורים, יש שירים, הוא היה חוזר לזימון. 

השקיעות שלו בלימוד, זה היה משהו מדהים. הכירו אותו בזקנותו. יש פה כמה חכמים שהם זוכרים את הרב, שהרב היה בצעירותו, איזו התמדה, איזו שקיעות בלימוד. כמה פעמים אני ביקשתי להתייעץ איתו בענייני הישיבה. אי אפשר לנהל ישיבה בלי עצה של אדם גדול, לסלק בחור, לא לסלק בחור. פתאום רואה בחור שמביא טלפון לא כשר לישיבה. לסלק אותו, ילך לתרבות רעה. לא לסלק אותו, הוא מקלקל בחורים. צריך לחקור ולדרוש, לסלק, לא לסלק. שאלות קשות ביותר. אמרתי לו, "אבא, אני רוצה להצטרף אליך, אתה נוסע היום לתל אביב", אז היה באיצטדיון איזה אירוע, "אני רוצה להצטרף אליך, אני רוצה להתייעץ איתך". אמר לי "בסדר, תבוא, תבוא, אני יוצא בשעה כזו וכזו". באתי. יצא לאור ירחון מוריה, מוריה זה עבה, יצא, ולקחתי אותו לרכב. אומר לי, "רק רגע, אני רוצה לעיין בזה". טוב, מדליק את המנורה, יושב, לא יכולתי לדבר איתו. שקוע, שקוע, הגענו כבר לתל אביב, "כבוד הרב, הגענו". "אבא, לא דיברתי איתך"? "בחזור". בחזור, רק הוא התחיל ללמוד, אמרתי לו, אבא, עכשיו אני לא, אני חייב להתייעץ איתך. אז סגר את הירחון, טוב, אמר לי את העצות שלו, תשועה ברוב יועץ, איזו אחריות, איזה שיקול דעת. 

אבל בקושי דיברנו איתו, היה כל היום הראש שלו בלימוד. חברותא? מאן דכר שמיה? מעולם לא למדנו, אף אחד מהבנים לא למד אפילו יום אחד חברותא עם הרב. מה פתאום? מישהו יכול להגיע לדרגה של הרב ללמוד איתו חברותא? גם יש לרב זמן לזה? הרב עסוק בתשובות. חיבר לנו 55 ספרים, ובוודאי יש ארגזים ועוד כתבי יד של מרן שעובדים עליהם. עובדים לאט, חבל שעובדים לאט, אבל עובדים, עובדים יפה. תראו מה שמוציאים, עוד ספר ועוד ספר, עם כל מיני הערות של הרב. מעולם הרב לא למד איתנו חברותא. הייתי אוכל חמין בשבת, בתלמוד תורה, והייתי רץ אחרי החמין להיבחן בתלמוד תורה. הוא אפילו לא שאל אותי, אפוא אתה לומד? על מה אתה נבחן עכשיו? יש נס לרב, בגלל שהקדיש את עצמו לרבים, נס שהבנים לא יצאו אף אחד לתרבות רעה, ברוך השם, נכון? זה נס. 

עוד דבר, כי הוא לא הקדיש לנו הרבה זמן, היה הראש שלו בתורה כל הזמן. מתי הולכת האימא ברחוב שטראוס למעלה, מי שמכיר את ירושלים, היה שם חייט. כל הרבנים היו עושים אצלו פראק. הרב לבש פראק בגיל ארבעים ומשהו. אני זוכר שהוא לבש את המעיל הראשון בלי כפתורים, מעיל אפור, והתבייש ככה, הסתכל. איך שהוא לבש את הפראק הראשון, אני הייתי ילד קטן, אני זוכר שהוא התרגש. במשך הזמן השתפשף הפראק. זה לא יפה, זה לא כבוד הציבור. אמא הלכה לרחוב שטראוס, אני הייתי בגיל שבע, שמונה. "תשמע, בעלי לומד תורה כל היום, הפראק שלו השתפשף. תבוא, תמדוד לו פראק". "שיבוא לפה". - "הוא לא יבוא. ילך עם פראק קרוע, בלוי, והוא לא יבוא. קח עוד מאה שקל, תבוא". "בסדר". לקח את כל כלי המדידה, בא לבית. הרב לומד, מרים ככה את היד, והוא מודד לו. ככה, כפשוטו. היד השנייה, מודד. וכל הזמן היה הראש שלו בלימוד. 

היו נעליים, לפעמים הן נקרעות. היה אחד, "נעלי הכוכב" בכיכר השבת, לא יודע אם זוכרים אותו. היתה הולכת אליו, "בעלי כבר יש לו נעליים קרועות, תבוא", "שיבוא לפה ימדוד". "אני אוסיף לך מאה שקל, הוא לא יבוא. ילך עם קרועות והוא לא יבוא". היה לו מכאן ומכאן נעליים, והוא הולך ברגל. אז לא היו מכוניות, לפני שישים שנה. היה בא, מודד לרב את הנעליים, וקונה מה שצריך לקנות. הרב היה שקוע, שקוע. זה לא יאומן, אני מספר לכם מה שאנחנו ראינו. 

בלילה, מעולם לא ראינו את הרב, רבותיי, עשרות שנים, ישן לפני שתיים שלוש בלילה. לפעמים הוא היה מתקשר אליי, שואל אותי אפוא כתוב ביביע אומר, מתוך הענווה שלו. הייתי, אני ברוך השם עברתי על היביע אומר והייתי מסכם את ההסתעפויות של הרב, מה שהרב מסתעף, והייתי אומר לו. לפעמים, הוא היה מתקשר בשתיים בלילה, את המספר שלי ידע בעל פה, והיה מתקשר אליי, אם לא הייתי עונה לו מהר, כשהייתי עונה, "למה לא ענית לי מהר, הלכת לישון? בשעה כזו ישנים, אתה לא מתבייש"? ככה, בשתיים בלילה. היתה לו מליצה, "בשתיים יעופף", היה קבוע, בשתיים יעופף. הולך עם ספרים למיטה לישון לפעמים אחרי איזה רבע שעה, עשר דקות, חוזר בחזרה. בא בדעתי שפה יש להוסיף ראיה ממקום פלוני ואלמוני. חוזר לישון. אחר כך, אויש, נזכרתי, כך כתב תשובות הגאונים קם בחזרה. היו לו נדודי שינה, להוסיף עוד פרט ועוד פרט, שקיעות בלימוד. 

הרבנים האשכנזים בירושלים הכירו אותו, ידעו, את גדלותו ידעו. הרבנים האשכנזים בבני ברק לא ידעו את גדלותו.  היה אחד חיבר ספר על משכנות הרועים, ע"ה נפטר כבר, חירף וגידף, ביזה תלמידי חכמים, ה' יסלח לו, איך שכתב על הרב, איזה דברים קשים ביותר כתב עליו. הוא לא הכיר בכלל, לא רצה להכיר. אם הרב היה אשכנזי, היו בודקים, אולי כדאי להכיר. לא רצה להכיר בכלל. 

אבל בירושלים זה לא היה ככה. הרב היה לוקח אותנו בשבת בצהריים, את הבנים, חכם יעקב, עליו השלום, הרב אברהם ואני. האחים היו קטנים. היה לוקח אותנו לכל גדולי הדור, לרב פראנק. היינו רואים אותו, את הרב פראנק. הרב נכנס, התייעץ איתו. אמר לי הרב, "אין תשובה ביביע אומר שלא התייעצתי עליה עם אחד מגדולי הדור". זה הרב, שכל רז לא אניס ליה. לא פסק ככה ביוהרא, "ככה נראה לי, כך נראה לי". 

אני עכשיו כותב הלכות ברכות, יצאו שני כרכים, ואני רוצה להוציא גם את השלישי. הלכות ברכות קשות מאוד. ויש אחד, מחבר אחד, שכותב ספרים בהלכות ברכות. אני באמת משתאה, המום, איך הוא מכריע, בלי שום פחד. בלי שום דבר. אדם שטעה, בירך נפשות במקום מעין שלוש. הוא אכל ענבים ובירך נפשות. יצא או לא יצא? הרב ביביע אומר דן בזה. פרי מגדים כותב שבדיעבד יצא. גינת ורדים כותב שבדיעבד יצא. פעולת צדיק לפני 200 שנה כותב שיצא. עשרה פוסקים, יצא. הוא כותב בספר שלו, אפילו בדיעבד לא יצא, יחזור לברך. אתה לא מפחד? לחלוק על פרי מגדים, גינת ורדים? אני רואה אצלו כל כך הרבה הלכות, איזה ביטחון, איזה... יש לנו שלושה דברים מה נקרא פת הבאה בכיסנין. כולם פה יודעים, נכון? הוא אומר, לא, יש ארבעה. מה הרביעי? הרביעי זה שמתקפל, כמו אש תנור, מזונות. אפוא זה כתוב? מה אתה ממציא דברים? אפוא הביטחון הזה? אפוא היוהרא הזו? זה מדהים. 

עכשיו, ביקשו ממני להצטרף לאיזה עניין של המעליות האוטומטיות. אני לא הצטרפתי. יש לי מכתב ישן, כתבתי בנושא הזה. אבל מה מדהים אותי. אנחנו, מי שיקרא את היביע אומר והתשובות של הרב על מכשיר שמיעה, כל הדברים כיוצא בזה, מקרר חשמלי, פסיק רישיה דלא אכפת ליה, בדרבנן, פסיק רישיה זה לא מעשה בידיים. אני מרים את הכפתור זה מעשה בידיים. דבר שנהיה בהכרח, אני לא מתכוון למלאכה הזו. לא אכפת לו. אכפת לי מהמלאכה, אני רוצה לעלות למעלה, מעלית. וגם דרבנן, איסור דרבנן, אנחנו מתירים. זה תוספות בשבת, דף כג עמוד א. הרשב"א שם, גם כן תשובות מהר"ם מרוטנבורג ועוד גדולי האחרונים, כמו הגאון שואל ומשיב לפני 160 שנה, הגאון רבי יצחק אלחנן לפני 100 שנה, בתי כהונה לפני 200 שנה. יש גדולי עולם. הבאתי אני בספרים מהרב מבריסק, למעלה מעשרה גדולי האחרונים שכותבים שזה מותר. 

יש איזה חכם אחד, לא משנה מי זה, כתב מכתב, ופרסמו את זה, שרק מעלית מחברה מסוימת מותרת. שאר המעליות זה בעיה. וכתב מי שלו מבין זאת, ש"לא ידעו ולא יבינו, בחשכה התהלכו". אבל אתה כותב בביטחון כזה, למה אתה מבזה? בחשכה התהלכו, לא ידעו ולא יבינו? הוא לא יודע. אני רוצה להגיד מה זה מעלית. אני יודע כל מה שקורה במעלית, אני בדקתי את זה, דיברתי כמה פעמים עם הרב אפרתי, הוא פרסם פעם, בשם - היה חי - הרב אלישיב, בחיים חיותו, עכשיו התגלה מעלית, משהו חדש במעלית, לכולי עלמא זה אסור. ויתד נאמן פרסמו, הרב אלישיב. גם מרן היה חי. באתי אליו ושאלתי, משהו חדש? הוא אמר לי, תשאל. 

טלפנתי לרב אפרתי, אני רוצה לדעת, אתה אומר דבר חדש שלכולי עלמא אסור, למה? אמר לי, בגלל שזה שוקל. היום, אם יהיה הרבה במשקל, מישהו שמן, 120 קילו, כן? בשביל זה צריך הרבה זרם לתת שהמעלית לא תיפול. הוא שמן, אז זה ייפול, לכן צריך לתפוס הרבה זרם. אז זה מגביר את הזרם יותר. ויש משקל, כמו שיש בתחנת דלק, אחת, שתיים, שלוש, מסתובב. אז זה כותב, מלאכה דאורייתא. מה כותב? זה דאורייתא? ברגע שהשמן יוצא במעלית, נכבה, המסך הזה נכבה. אין שום דבר. זה כתיבה דאורייתא? בדקתי מה זה כתיבה. אני מתכוון לכתיבה? אני רוצה לעלות, אני רוצה לרדת, אכפת לי מה שזה רוצה, מה אכפת לי מזה? זה נקרא פסיק רישיה דלא אכפת ליה. תוספות כותבים, שאין הבדל בין לא אכפת ליה, לא ניחא ליה, היינו הך הדברים האלה. יש בזה אריכות רבה מאוד, אני אומר את זה בקיצור. אז הוא אומר, דבר חדש, אמרתי, אני לא מבין, מה, מה? ראיתי שהוא נדחק לקיר, הוא עשה את זה, הרב אפרתי יזם את המכתב הזה. נדחק לקיר, אמרתי לו, מה בכך? זו כתיבה דרבנן. 

אמר לי, מה אם מעגל סגור, בונה, סותר, חזון איש? אמרתי לו, זה לא קשור לשם, לכולי עלמא. תמיד היה הדבר הזה. אם פוסקים כמו החזון איש, בסדר גמור, מעגל, גם זה יש לדון, זה גרמא, הוא לא מדליק ככה בידיים. גרמא זה שוב פעם דרבנן. אבל לא נכנסתי לזה, אמרתי לו, מה, כולם צריכים לפסוק כמו החזון איש? הגאון הרב פראנק, חלק על החזון איש. הגאון רבי עזרא עטיה, שהיה גדול הדור, חלק על החזון איש. הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך, חלק על החזון איש. יש להקת אחרונים שחלקו על החזון איש בעניין של בונה וסותר. אז מה, אנחנו קיבלנו הוראות החזון איש? עם כל הכבוד. החזון איש, פאר הדור והדרו. יושר עיונו מבעית, אי אפשר לדבר, לתאר מי זה החזון איש. מה זה קשור? יש לנו, דרך התורה שלנו, לראות עוד פוסקים. הרב פראנק, קטיל קני באגמא, הרב שלמה זלמן אויערבאך, מרן זצ"ל. 

אני אמשיך לספר לכם, שהרב היה הולך בבוקר אחרי החמין כל שבת לאחד מגדולי הדור. פעם אחת אמר לי הרב, יצחק, אברהם, יעקב, בואו איתי, הולכים לרב עזרא עטיה. אחרי החמין, הרב לא היה ישן. אחרי החמין הוא היה מתייעץ עם גדולי הדור. כל פעם רב אחר. הרב גרשון לפידות, הגאון מטעפליק, הגאון מטשעבין. ככה זכינו להכיר אותם, לראות אותם, כשמדברים בלימוד עם הרב. נכנס הרב לרב עזרא עטיה. והם היו מדברים ביניהם בערבית, ערבית חלבּית. אני הייתי מבין, כי בבית אמא דיברה עם אבא בערבית חלבית. מבין. זה לדבר יפה, בערבית חלבית. 

ואז הרב שואל אותו, אפוא כבודו עומד בוויכוח שיש עכשיו בין החזון איש לבין הרב פראנק? לפי החזון איש יש בונה מעגל סגור, בונה, מכבה את החשמל על מנת להדליק וסותר על מנת לבנות. מה כבודו, אפוא עומד בזה, הרב פראנק אומר שאין בזה בונה וסותר. אפוא הוא? אז הוא ענה למרן בערבית, אמר לו, בונה זה לקחת מסמר, תוקע בקיר, זה בונה. מוציא את המסמר, זה סותר. זה דרך בנייה בכך. דרך בנייה על מעגל חשמלי שאני יוצר, דרך בנייה בכך? כל דבר דרך מלאכה. דיבר איתו בצורה ברורה, הוא מסכים עם הרב פראנק. 

נו, גדול הדור, הרב עזרא עטיה. כולכם יודעים את הסיפור עם הגאון החזון איש, איך שכיבד את הרב עזרא עטיה. אז יש לך כאן גדולי הדור שהם אומרים שאין בזה איסור של בונה וסותר. אז הגברת זרם, מי שיקרא טוב את התשובה של הרב אויערבאך, מנחת שלמה חלק א סימן ט, נראה שהוא מחפש סיבות למה לאסור. מה יש בזה? הגברת זרם, מגביר את הזרם, מה זה עושה? לפי רב פעלים והחזון איש, בדור שלהם היו ניצוצות של אש, הולכים רצוא ושוב. אז ממילא, זה מבעיר אש, מבעיר להבה. וגם כן, זו הבערה של אש פורח באוויר. זה לא בר קיימא, זה לא איסור דאורייתא. אבל בהגברת זרם אין ניצוצות פורחות באוויר. מגביר את הזרם, אין ניצוצות. אז איזה איסור יש בזה? 

אז הוא אומר, אולי נולד? איזה נולד? אפשר לחדש איסור נולד מדעתנו? איך הוא מתפלפל בזה? כל אחד יש לו זמן בלילה, יסתכל במנחת שלמה. ובסוף הוא אוסר את זה. כי זו פרצה חמורה בחומת השבת, מחשש שלא לבוא להתיר הגברת זרם. הוא אוסר את זה. לגבי טנזיסטור, לגבי שעון יד, כל זה הוא אוסר. אבל הוא מחפש איך לאסור, והאיסור הוא דרבנן, לא איסור דאורייתא. אני באתי לרב אפרתי, אנחנו לא חייבים לשמוע שזה בונה וסותר. יש לנו את הרב אויערבאך, את הרב פראנק, את הרב עזרא עטיה, ועוד חכמים שככה הסכימו. לא חייבים לשמוע. 

כל הכבוד לחזון איש, שהיה, האבא היה הראשון, לפני 60 שנה, שהיה לו את האומץ הזה לחלוק על החזון איש. בזמנו, אתם פה צעירים, אבל מי שזוכר, מי היה מעז לחלוק על החזון איש? אף אחד לא היה מעז לחלוק על החזון איש. לא בבני ברק. הייתי פעם אצל הסטייפלר, זה היה ז' שבט תשל"ג. משום סיבה שיש אני זוכר את התאריך. הייתי אצלו, ביקשתי ברכה, אני הייתי הולך אליו הרבה, הוא היה מכיר אותי. אז הלכתי, בוא הנה, בוא הנה, הוא קורא לי בחזרה. הוא קרא לי, אתה הבן של הרב עובדיה יוסף? הוא שאל כדי לפתוח שיחה, הכירו אותי. אמרתי לו, כן. הוא כעס, דיבר בקול, ממש יש לנו צרות ממנו, צרות. מה צרות? הוא בא לבני ברק, עולי משהד, והוא מדבר כאן נגד החזון איש, נגד השיעורים של החזון איש, נגד עוד כמה, הוא הביא לי דוגמאות, אני לא רוצה להרחיב את הנושא. אני שתקתי, לא עניתי מילה. הוא אמר לי, תגיד לאבא שלך, פה זה מרא דאתרא החזון איש, שלא יחלוק על החזון איש. 

הרב היה גיבור במלחמתה של תורה. "אדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש". מאן מלכי רבנן. הרב יודע מי זה החזון איש. תמיד כשהוא חלק עליו, הוא כתב עליו פאר הדור והדרו. על מי הרב כתב ככה? על אף אחד, לא פתח הדביר ולא חקרי לב, לא כתב ככה. הרב יודע, החזון איש הוא אדם גברא רבה, שלא יחשבו שכאילו הרב לא יודע מי זה החזון איש ולכן הוא חולק עליו. יודע מי זה החזון איש. פאר הדור והדרו, אבל, כדרכה של תורה. ודאי, בפרט במקומות שהוא חולק על הבית יוסף, כמו לגבי עושה סלט בשבת, טוחן, הוא חולק על הבית יוסף, החזון איש. והרב דיבר בצורה חריפה. 

אני עמדתי פעם, בשנת תשל"ב, במדרגות של עולי משהד שעולים לעזרת נשים. לא היה מקום בבית הכנסת, היה מלא וגדוש. אני רוצה להקשיב, הייתי בחור צעיר. מי עמד לידי בחלון לשמוע את כל השיעור של מרן? רבי חיים קניבסקי. הוא היה עדיין עם זקן אפור, ואמרו לי שזה הבן של הסטייפלר. עמד לידי, והיה כל הזמן מתנענע. הוא שמע שהרב ככה מתקיף, זה בצורה... מה? לפי החזון איש שיעור הפרשת חלה זה שני קילו מאתיים, מי שיברך פחות מזה עושה ברכה לבטלה. אנחנו פוסקים כמו פרי האדמה, לפני 300 שנה, כמו רבי חיים נאה, שזה רק קילו חמש מאות שישים, מברכים. אשכנזי ישמע אותנו מברכים, הוא לא יענה אמן, יגיד ברכה לבטלה, מה אתם מברכים? אנחנו מברכים, לא מפחדים. "ויגבה ליבו בדרכי ה'". 

אם לא היה מרן, פעם אמר לי חכם בן ציון אבא שאול, אמר לי פה אל פה, אם לא היה מר אביך, היה משתכח תורת מרן השולחן ערוך. היו חלק עושים כמו האשכנזים, חלק עושים כמו הבן איש חי, ומרן היה משתכח. רציתי להגיד לו, כיבדתי, אפוא אני, לא מדבר. רציתי להגיד לו, אז למה כבודו לא עוזר לאבא, למה כבודו גם חולק על מרן? אבל לא אמרתי, כיבדתי. אבל זה, ככה אמר לי פה אל פה, אם לא היה הוא, מרן היה משתכח. 

הרב החזיר עטרה ליושנה מבחינה הלכתית. מי זה חיזק את ההלכות של מרן הבית יוסף? מי עשה את זה? אני כואב לי שיש רבנים היום שאומרים, המרוקאים ימשיכו במנהגם, התימנים ימשיכו במנהגם, נגד מרן, הוא לא מסכים, והתוניסאים, במנהגם. אתה רוצה למצוא חן בעיני תוניסאים, בעיני מרוקאים, בעיני הפרסים, רוצה למצוא חן בעיניהם ואתה עוקר את כל התורה של מרן, כל השדות של מרן, זה היה השדות האלו, ויעשו כולם אגודה אחת. למה, כואב לי לשמוע את הדברים האלו. 

הייתי בפריז בשבת, לא השבת הזו, הלכתי בדרך לתת שיעור אצל החתן של הרב סיטרוק. יש לו ישיבה, ישיבה של אברכים, בעלי בתים, מקום של תורה, מקום גדול של תורה. הלכתי בדרך חצי שעה ברגל, יש שם ערביות, ואני פחדתי, אני הולך עם גלימה, מזהים מיד שאני יהודי פחדתי, ביקשתי שיקיפו אותי, שישמרו עליי, שלא חס ושלום יבוא איזה אחד ישתגע, יעשה משהו. ברוך השם, עבר בשלום, אחרת מה אני עושה פה? הגעתי לישיבה שלו. בדרך מספר לי החתן של הרב סיטרוק, היה פה רב אחד גדול, והוא אמר, אתם בפריז, לא צריכים לשמוע להוראות מרן. מרן היה מרא דאתרא בצפת, בארץ ישראל, לא בפריז. נאמן לדרכו, שהוא אמר, מרוקאים יעשו מרוקאים, תוניסאים יעשו תוניסאים, הוא אמר להם גם ככה בפריז. אמר לי, ככה אמר לנו, זה נכון הרב? אמרתי לו, יש לי שיעור עכשיו, בסדר. הסתפקתי, מה לדבר? יש לי שיעור. 

באתי שם, ציבור גדול, בן פורת יוסף, דיברתי שם על הנושא הזה. קבלת הוראות מרן, מדין מה זה? מדין מרא דאתרא? איזה דין? מדין רב ותלמיד? הבאתי להם תשובת הרשב"א בחלק א סימן רנג, הבאתי להם תשובת אבקת רוכל בסימן לב, כל מיני פוסקים, אני מדבר עם פוסקים, אני לא מדבר סתם סברות, אני לא כמו אותו ראש ישיבה, הכול סברות סברות, אלא עם פוסקים הוכחתי להם, גדלותו של מרן, לכן קיבלנו את הוראותיו למה להרוס? ולמה להגיד, תעשו כמו דעת הרמ"א, מאי חזית? הרמ"א בעצמו, איך התבטל למרן? הוא כותב, בשו"ת הרמ"א סימן מוח, הוא כותב, אינני חולק על כבודו, כי כל החולק על כבודו, כחולק על השכינה, כי השכינה מדברת מתוך גרונך. זה הרמ"א, רבם של האשכנזים, אומר את זה למרן הבית יוסף. אז מאי חזית? לבוא לפריז ולהגיד להם אתה מרוקאי, יש שם מרוקאים ותוניסאים, מרוקאים, תמשיכו במנהג שלכם, אין, לא צריכים לשמוע למרן, מרן זה לא מרא דאתרא פה אצלכם. איזה שטויות אלו, למה? אני מחזק תמיד, בכל מקום שאני הולך, גם אני אומר, שנים שואלים אותי, מה ההלכה? אתה אשכנזי? תעשה כמו הרמ"א. לא אשכנזי? מה שאתה? לא אשכנזי? כמו דעת מרן. מה זה משנה, מרוקאי או צרפתי, או מה זה משנה? רוצים להרוס את זה. חס ושלום. 

צריכים לעמוד על המשמר. תמשיכו אתם להורות תמיד כמו דעת מרן השולחן ערוך. מה, מרן היה המשפחה של הרב, מרן הבית יוסף? הוא לא היה המשפחה שלו. הרב לא בגלל זה עשה את זה. בגלל גדולי הדורות מה כותב היעב"ץ על מרן? מה כותב רבי יהונתן אייבשיץ? הפרי מגדים? מה כותבים על מרן הבית יוסף? אין ספק שרוח הקודש נוצצה בו במרן וחיבר את השולחן ערוך על פי רוח הקודש. לית בר איניש לחבר כזה חיבור, חושן משפט, אבן העזר. יושבים פה דיינים? איזה חומר זה חושן משפט, איזה חומר זה אבן העזר. איך לומדים את הבית יוסף שם. לא לחינם קיבלו הוראותיו של מרן הבית יוסף. היה גדול מרבן שמו, גדול מכולם היה. לכן הולכים אחרי הוראותיו. למה להחליש את זה? בשביל מה? "ויגבה ליבו בדרכי ה'". 

הייתי בישיבה באמריקה, ישיבה של חב"ד. אמרו לי שאני בא לתת להם שיעור. נתתי להם שיעור בהלכות שבת. אחר כך התפללנו מנחה. השליח ציבור, בוריך, אתה, אמוינוי והכל. אני מסתכל עליו, אבל הוא לא נראה אשכנזי, נראה ספרדי, ספרדי נראה ספרדי, כן? בוריך, אתה. טוב, שתקתי, עניתי, לא יודע, אני אענה אמן, לא אענה אמן, עניתי. בדיעבד. כשגמרנו את התפילה, עברתי, חזק וברוך, מה השם שלך? אומר לי, משהו עם אוף, בוכרי, משהו עם אוף. אמרתי לו, אתה בן של פלוני מרוקאי, מניו יורק? אומר לי, כן, אני הבן שלו. אמרתי לו, אם אבא שלך היה פה, היה נותן לך שתי סטירות. מה זה בוריך, אתה, אמוינוי? מה זה? מה זה? בשביל מה הדברים האלו? אומר לי, הרבנים, הם אמרו לי. אז פניתי לראש הישיבה, שהוא ליווה אותי. אמרתי לו, מה זה? הוא ספרדי, למה להתפלל בוריך, אתה, מה זה ישיבה אשכנזית. יש פה אשכנזי אחד? אף אחד. כולם ספרדים. אז למה ככה אתה עושה להם? ספר תורה אשכנזי, הכל ספרדי, למה ככה? הוא יותר לא הזמין אותי יותר. הייתי אצלו פעם אחת. שלא יזמין. אבל אמרתי את שלי, "ויגבה ליבו בדרכי ה'". זה כאב לי. אנחנו הבאנו ראיות בספרים שלנו, מי שקורא את הספרים שלנו. עכשיו, המבטא שלנו הוא מבטא נכון. 

הייתי פעם בדיל, אתם יודעים אפוא דיל? בניו ג'רסי. עיירת נופש. אני הייתי אורח, אז הלכתי לשם. שבת, היה קידוש אחרי תפילה, בבית של המרא דאתרא. היה אז בזמנו מרא דאתרא, הרב יצחק דוויק. הייתי אצלו בבית בקידוש. כולם היו אשכנזים. ראש ישיבת לייקווד, ראש ישיבת קמניץ, הנכד של רבי ברוך בער, הנכד של רבי אהרן קוטלר, כולם אשכנזים. אני הייתי ספרדי, וגם כן בעל הבית שהיה חצי ספרדי, כי אשתו אשכנזייה. טוב, ישבנו שם כולם, מדברים. פתאום פונה אליי ראש ישיבת לייקווד, בתקיפות, אתה הבן של הרב עובדיה יוסף? אני מדבר איתכם סיפור מלפני למעלה מעשרים שנה. אמרתי לו, כן. שם את המזלג על השולחן, בכעס, תגיד, אפוא אבא שלך המציא את זה קיבלנו הוראות מרן. מה זה הוראות מרן? הבית יוסף אף פעם לא טועה? מה זה? קיבלנו הוראות מרן. הוא אומר לי את זה, כל חבריו האשכנזים עוזרים לו, איך מיין, איך מיין, כן, עוזרים לו, ככה מתקיפים אותי, ואני צריך לענות להם. 

מה, אני אגיד להם ככה, אמרתי טוב, תגמרו לדבר, אני אגיד לכם. יש לכם פה חזון איש, שאלתי אותם, תביאו לי חזון איש של סדר נשים. אמרו לי, מה זה קשור, סדר נשים? מה זה קשור? תביאו לי. הביאו לי חזון איש סדר נשים, במסכת יבמות סימן קלד דיבור המתחיל הא. קחו, תקראו את הקטע הזה. קראתי להם את הקטע הזה. הוא כותב על הוראות השולחן ערוך, החזון איש. הוא מסביר אפוא זה יצא, עכשיו זה לא המקום. תעיינו אתם ותראו, תלמידי חכמים פה, תעיינו ותראו. הוא כותב את הדבר הזה, שהאשכנזים קיבלו את דעת הרמ"א והספרדים קיבלו את דעת השולחן ערוך איך הוא משבח את השולחן ערוך? הוא כותב, מי שחולק על מרן צריך לדעת שכביכול יש לו כוח לחלוק על מרן ועל מלאך המגיד, כי שניהם יצירה רוחנית אחת. זה לשון הגאון החזון איש. תקראו את זה. ראש ישיבת לייקווד קרא את זה, הראה את זה לכל החברים שלו, עבר הספר מיד ליד, ופעם ראשונה שומעים הסבר מה זה קיבלנו הוראות מרן. 

אנחנו הולכים, כל מקום אנחנו משתדלים כמה שאפשר. אם מקשים על מרן, אני מיישב את מרן. מקשים, אנשים מקשים, אני עונה להם תשובות. גם על מרן זצ"ל, כל מיני מאמרים כותבים. יש אחד שחלק על מרן, וואי וואי וואי וואי, באיזה קלות דעת. אני עכשיו בספר האחרון שהוצאנו, ברכות א וברכות ב ובקרוב גם ג, תראו כמה אני עונה לו. מביא אותו, כך חלק, כך כתב, איזה טענות. אדם שבירך בארוחת ערב, עושים בבית, משפחה, יום חול. בירך המוציא לחם מן הארץ. גם אשתו נטלה ידיים, הילדים שלו, הוא אומר שאסור להם לברך. זו ברכה לבטלה. למה, אולי המצוות אינן צריכות כוונה. ושמעה אותו האישה והילדים שלו, מברך המוציא לחם מן הארץ, יצאו ידי חובה בעל כרחם. איך יברכו? יאכלו בלי ברכה. נהנה מן העולם הזה בלי ברכה כאילו מעל. מביא ראיה מספירת העומר. מה זה קשור? בחזון עובדיה קצת, תלמד בעיון קצת, לא רק לדבר על עיון, תלמד גם בעיון. מה זה? זה כאן כאילו כוונה נגדית. כיוון שהרגילות, ביום החול, כל אחד מברך לעצמו כאילו מתכוונת שלא יוצאת ידי חובה. שבת, יש לחם משנה, יוצאים ידי חובה מאבא, ראש המשפחה. אבל בשאר ימי החול, בישיבות, כל הישיבות, באים, נוטלים ידיים בארוחת בוקר או ארוחת ערב, ואחד מברך המוציא, זהו, אף אחד לא שמע, לא יכול לברך. 

מה הדברים האלו? הוא כותב ככה, באיזה ביטחון. הוא מביא את הרב, שהרב לא כתב ככה. הוא אומר, מה יש? מותר לחלוק. דרכה של תורה, מותר לבן לחלוק על אביו, מותר לתלמיד לחלוק על רבו, מותר. תחלוק, תחלוק עם שכל, ריבונו של עולם. זה חורה לי הדברים האלו. כשאני רואה את זה, אומרים לי, למה אתה מתקיף ביזדים? מי יעשה את זה אם לא אני? מי יעשה את זה? אני מרגיש, אם אין לי, מי לי? מקום שאין איש, השתדל להיות איש. אני מקריב את עצמי. יש אנשים שכועסים עליי. 

קיבלתי מכתב מאחד מראשי הישיבות הספרדים בגיל 85, אני חושב, אני לא יודע בדיוק בן כמה הוא. זקן ויושב בישיבה, כן? קיבלתי מכתב, והוא כותב לי, איך אתה מדבר נגד הרב משנה ברורה? איך אתה מדבר נגד הרב אלישיב? אני מדבר נגד המשנה ברורה? אמרתי לו, מה שעשו לאבא שלי, אתם עושים לי, כן? גם הרב אף פעם לא דיבר על משנה ברורה. הרב אמר ללמוד גם פוסקים ספרדים, זה מה שהרב אמר. כותב לי מכתב, הראיתי את זה לרבי אריה. רבי אריה, תראה מה כותב לי, תראה מה כותב לי. 

אני דיברתי נגד משנה ברורה? נגד חזון איש? זה נקרא לדבר נגד, שאני חולק על משנה ברורה, המשנה ברורה לא צריכים להגיד מי זה משנה ברורה, גדול הדור היה המשנה ברורה, אבל הוא לא נחת לפרש את ההלכות לספרדים. בראדין היה בוכרים? לא היה בוכרים, לא פרסים, לא בוכרים ולא תימנים. הוא לא ראה ספרדים, אז הוא פסק כמו דעת הרמ"א, לא נחת. יש על זה עשרות ראיות, שמשנה ברורה לא פסק לספרדים. 

לכן אתם בקו ההלכה שאתם נמצאים, קו ההוראה, איך זה נקרא המקום? "מענה ההלכה", במקום הזה לא תסתכלו במשנה ברורה. יש פה ספרייה? יש ילקוט יוסף? כן? טוב מאוד. גם הספרים של הרב, חזון עובדיה, הכל. אי אפשר לזוז [בלעדיהם]. אין? אוי ואבוי. הרב שלום, תתרום להם כל הספרים של מרן, חזון עובדיה, הליכות עולם, אתה תתרום, בסדר? אני מתרים אותך. איך אפשר לזוז בלי זה? איך אפשר לזוז בלי הספרים של מרן? יביע אומר, בסדר, פה יש תוספת. פה יש תוספת. כל התורה צריכים ללמוד. 

אני אין יום שאני לא מפלפל בדברי מרן, אין יום שאני לא בדברי מרן זצ"ל. אין יום. תענוג, התורה של הרב, זה תענוג, מתוקים מדבש. אחד עשר חלקים של יביע אומר, חזון עובדיה, והאם פה חוזר בו ואם לא חזר בו, לפעמים לא הבינו אותו, הראה פנים למישהו אז אומרים כבר חזר בו. צריך ללמוד טוב את הספרים של הרב בעיון. זה אתם כמו מרן, התורה של הרב, תורת אמת בפיהו. 

אתם תמשיכו בדרך הזו. תחזקו את הוראותיו של מרן השולחן ערוך, מרן הבית יוסף. כולם עושים כמו דעת מרן. גם יהודי בוכרה. אמר לי הרב רבין, שבבוכרה היו עושים כמו דעת מרן, אני שכן שלו. גם הרב יהודה רבין, כבודו הכיר, אז היינו שכנים, גר בשכונה שלי. הייתי מדבר איתו הרבה, גם כן הרב ארי חיימוב, כבודו הכיר אותו כן? אנחנו היינו הולכים לתת לו את היביע אומר שהיה יוצא, חלק ג או חלק ד, אני ואחי הרב יעקב, היינו הולכים אליו והוא היה מדבר איתנו, הוא היה תמיד חכם גדול, היה גברא רבה. רבי אריה חיימוב היו קוראים לו. הכרנו את הרבנים כולם, הכל כמו דעת מרן, כמו דעת מרן. 

חכם עזרא עטיה, חיזק את הרב. הרב היה לפעמים נשבר, לפעמים. היה, פעם אחת, תשמעו סיפור. אנחנו היינו ממש קטנים, חמש, שש, הרב הוציא יביע אומר, מקובל אחד שאתם מכירים אותו, נפטר כבר, לקח את היביע אומר, העלה אותו באש בפתח בית כנסת מנחת יהודה בשכונת מחנה יהודה. סיפרו את זה לרב. שאלו אותו, "למה שרפת"? אומר, חכם ניסים כדורי, בעל ספר מעשה ניסים, אני שאלתי אותו, חכם עובדיה חולק על הבן איש חי, אפשר לשרוף את הספר שלו תעשה מה שאתה רוצה. ככה ענה לו, והבין שהוא מתיר לו, ושרף את הספר. 

זה היה ערב פסח, יומיים שלושה. הרב ככה היה לו צער. הרב היה רגיש. נפל למשכב. הביאו לו רופא, חום גבוה, חום גבוה, מה שעושים לו, שום דבר לא יורד. הוא אמר, זה משהו נפשי, אין לי מה לעשות. היה ממש, הרב, שכב במיטה, הוא כתב הערות על הספר תרומת הדשן. הוא כותב הקדמה, הוא כותב, אני לא אזכה להוציא את הספר הזה בחיי, אני מצווה את בניי אחריי להוציא את הספר הזה לאור, לא יודע אם אני אחיה בגלל הצער שמצערים אותי. אמרתי לאחי משה, תדפיס את ההערות האלו, תדפיס. הוא אמר, כן, עובדים על זה, עובדים על זה. חבל שמושכים את זה. הערות על תרומת הדשן. הוא חשב שהוא הולך מן העולם. 

ליל הסדר, הרב לא ישב איתנו, בבית. שכב במיטה עם חום גבוה, בקושי אכל את הכזית מצה. אימא שלי הלכה ברגל לשכונת גאולה, לדבר עם הרב עזרא עטיה. בוא תראה מה עשו לבעלי, שוכב במיטה, לא קיימנו ליל הסדר. כך עשו לו, כך עשו לו? בבוקר, יום טוב של פסח, חכם עזרא עטיה הלך לחכם יעקב עדס, ולרב, עוד רבנים, מי? חכם אפרים. חכם אפרים הכהן, נכון. חכם אפרים הכהן והוא, שלושה רבנים זקנים היו, לא זקנים הרבה, אבל מבוגרים. מבוגרים, באו ברגל מגאולה לבית של מרן ברחוב אלקנה, לפייס את דעתו. הרב שכב במיטה, והם הגיעו לבית של הרב, הרגיעו אותו, דיברו אליו, חיזקו אותו, ברוך ה' הרב חזר לחיים שלו. 

אני זוכר את ליל הסדר הזה, שהרב לא יכול לקיים את המצוות מרוב שהיה שבור ורצוץ. אנחנו אומרים, הרב חזק. נכון, הרב חזק, אבל היו לו תקופות שהוא סבל מאוד. הלכנו פעם, אני בגיל עשר הייתי. 

הלכנו פעם, הלכנו עם מרן לתת שיעור אצל הרבנית לאה שרעבי. היא הייתה מארגנת בשבת בצהריים, הרב שרעבי והרבנית. היא ביקשה שהרב יבוא אליהם. הרב הלך ברגל מרחוב אלקנה. הלכו שם, זה היה יום חמישי בלילה, לא בשבת, חמישי בלילה זה היה. היה אחד בשם יחזקאל, נפטר, אני לא אומר את המשפחה, אבל הוא מוכר, עיראקי מוכר. הוא לקח עגבניות והוא זרק על מרן, כל הפראק של הרב, הרב היה דיין, צעיר. אני הייתי בגיל עשר. כל המעיל של הרב התלכלך בעגבניות. הרב הגיע אל הרב שרעבי, ביקש להיכנס לצד, לנקות את זה, לא היה אז טישו. אבל לקח מה שיש לנקות, וניקה את זה. וזה כאב לרב. לזרוק עליו, מי זה? בעל הבית אחד? אחד מוועד העדה העיראקית הבבלית. אתה זורק עגבניות? 

הרב סבל, אבל לא נכנע. חזק היה. הבן איש חי גברא רבה, אין ספק, אבל הרב, איך אמר חכם יעקב עדס, אמר לאבא שלי, אפוא אתה רבי עובדיה? עברת אותנו? את הבן איש חי עברת, אפוא אתה לא יודע? זה אמר חכם יעקב עדס, אמר את זה למרן. את הבן איש חי עברת. הוא אמר את זה כשהרב היה בגיל ארבעים וכמה, כשהרב לא היה... כבר אז הוא אמר שהרב עבר את הבן איש חי, אמר את המילים האלה. בדורות האחרונים לא היה כמו מרן, הקיף את כל התורה, והכל בהבנה בהירה. כל הקושיות שבסוגיא הקשה, כל התירוצים. 

לכן, רבותיי, אני מחזק אתכם. תלכו רק אחרי הוראותיו של הרב. יש איזה אחד, מועמד להיות רב עיר באיזה מקום. כל ההלכות שלו פוסק כמו חכם בן ציון. למה? עם כל הכבוד לחכם בן ציון, הוא היה ידיד נפש של מרן, אנחנו אהבנו אותו. אבל מי יותר גדול? מה, אין לך שכל להבין שהרב יותר גדול? אתה לא מבין? מה, הוא רוצה להיבחר, אני אמרתי לרבי אריה, רבי אריה, אני אעשה הכל שלא ייבחר. אומר לי, למה? אמרתי לו, אני צריך נאמן להלכות של אבא שלי, לשמור על ההלכות, התורה של הרב. זה אפילו פעם אחת לא אומר מה מרן פסק. אין. ישיביש, ישיביש זה הלכה בסדר. מה ישיביש, לא ישיביש, מהשטויות האלו. בוא תסתכל, תראה את התורה של מרן, תורת אמת בפיהו. 

אתם, אל תעשו ככה. צריכים להזכיר את חכם בן ציון. הוא היה אחד הפוסקים שלנו. אבל תראו מה אני עונה לו בילקוט יוסף, זה המעלה של ילקוט יוסף, שאני עונה לחכם בן ציון מעבר למה שכתב הרב [ביביע אומר] בחלק ט סימן קח. מעבר לזה, עונה לו לכל הקושיות שלו. מה היה שבוע שעבר השיעור ביזדים? לא יודע אם אתם יש לכם זמן להקשיב. אבל מה היה השיעור? הוא הביא ראיות נגד אבא שלי, לא השבוע הזה, השבוע שלפניו, לגבי וידוי בין התקיעות. הביא ראיות חזקות. אני ראיתי את הראיות שלו, נבהלתי קצת מהראיות שלו. אז איך יפה ענינו לו, בטוב טעם ודעת? הבאנו ראשונים, הרא"ש, הר"ן והרמב"ן, שנעלמו מעיני קדשו של חכם בן ציון, בית חדש נעלם, שאגת אריה, כל זה נעלם מעיני קדשו. הוא ראה מהרש"א, פסק כמו מהרש"א יפה מאוד, יש לנו ראשונים אחרים. כל אחד קורא את זה, יראה לגופו של עניין. הרב צודק, נקודה, הרב צודק. 

אז כל הכבוד, חכם בן ציון הוא אדם גדול. אני הייתי מאוד בקשר איתו. הכולל שלנו, חזון עובדיה, היה בבניין שלו, במקלט. הוא גר בקומה שנייה, למטה במקלט היה הכולל שלנו חזון עובדיה, היה מתפלל איתנו בחורף כל יום מנחה וערבית היה עושה איתנו. אחר כך הולך לפורת יוסף, לא היו מלווים אותו. הוא הלך לבד. הייתי אני מלווה אותו, היה מסכים שאני אלווה אותו מרחוב צפניה עד רחוב עמוס. שמה, תחזור בחזרה. כשהייתי מלווה אותו, מדבר איתו בלימוד. מה דעתו בזה? ואז איך הוא היה מכבד את הרב, אחר כך הבן שלו והתלמידים שלו עשו כל מיני דברים. אבל הוא עצמו, איך היה מכבד? היה מכבד, ככה אבא שלך אומר, כן, טוב, טוב, טוב. ומה הסברא שלו? הייתי מדבר איתו. הייתי לומד ביום, מה שאני לומד ביום, אחר כך מדבר איתו בדרך. 

אנחנו יודעים מי זה חכם בן ציון. כמה גברא רבה היה, אבל הרב הוא גדול מכולם. כל ידיעת התורה, כל היקף התורה, כל הבהירות של הרב. אני מדבר דברים שאולי אנשים שישמעו שאני מדבר, אולי ייבהלו, שייבהלו, שישתו מים קרים. אני אומר, את האמת אני אומר, זה האמת לאמיתה. הרב גדול מכולם, תלכו אחרי ההוראות של הרב, אל תפחדו, אל תיבהלו מאנשים. 

הרב פסק, הפסק טהרה בין השמשות, מועיל, כן, תעשו כמו שהרב אמר, כן. בפרט בדיעבד, בפרט בעלי תשובה או זוגות צעירים. כן, הפסק טהרה בין השמשות, כן, מועיל. אתם גדולים יותר מהרב משה פיינשטיין, שהוא התיר? מהחפץ חיים, שהוא התיר? ממש על זה. תלכו אחרי הרב. יש אחד שעשה קיצור טהרת הבית, כותב שתיים שלוש דקות. איזה שטויות, ממציא דברים, זו אחת מהשטויות שלו. שתיים שלוש דקות, מה שלוש דקות? בין השמשות, שלוש עשרה דקות וחצי, לא לצמצם על הדקה, כן, אבל אפשר לפחות עשר דקות הראשונות, ודאי שאפשר בשופי לעשות את זה, להתיר את זה. לטבול בין השמשות, מחילה. לטבול בין השמשות, כן, לכתחילה. 

כשהייתי בתפקיד שלי, שלחתי לכל הערים בארץ מכתב ממני שאני מבקש מכולם לפתוח את המקווה מבעוד יום, לתת לנשים הספרדיות, גם לאשכנזיות מצידי, הרב פיינשטיין היה אשכנזי, החפץ חיים היה אשכנזי, אבל לא ישמעו לי, לפחות לספרדים שיטבלו בין השמשות. ביום שישי ערב שבת, שיפתחו. רוב המקומות בארץ, ברוך השם, שמעו בקולי. זיכיתי את הרבים, ושמעו לי, לא רק בזה, היו עושים ברכה, אפוא שבור המים, על הטבילה, ואני ביקרתי שם. בתפקיד שלי ניצלתי את זה הרבה מאוד, להחדיר את ההלכות של הרב. לשם מה הלכתי לזה? לחזק את ההלכות של הרב. מה הברכה כאן, בתוך הבור של המים? איך אפשר? תעתיקו את זה, תעבירו את זה לחדר ההמתנה. האישה מתלבשת עם חלוק, ותברך שמה, ואחר כך תטבול מה, לא, טבילה ראשונה טובלת, והטבילה השנייה מברכת. כבר יצאה, היא טהורה כבר, טבילה ראשונה, מה, אחר כך ברכה? זה לא עובר לעשייתן. החדרתי את זה. חוץ ממקום אחד שלא הצלחתי, זה פה, אצלכם, בני ברק, פה לא הצלחתי. התעקשו, כמה שדיברתי עם הרב לנדא, שהספרדים פה הרבה בני ברק, אי אפשר לכוף אותם שיעשו כמו, לא רק זה, זה הרבנים שלכם, האשכנזים, תראו, מה קודם. אבל הוא מפחד כנראה, אין לו כוח מספיק כנראה, צריך שיהיה כוח. "אדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש". 

אני הפסדתי כמה רבנים שהיו ידידים שלי. הפסדתי אותם בגלל שאני נאמן לדרך שלי, לדרך של מרן. אז מה, אני עושה חשבון כזה, שזה יאהב אותי, המרוקאי הזה יאהב אותי, והתימני הזה יאהב אותי, והתוניסאי הזה יאהב אותי. זה החשבון שלנו? הולכים אחרי החשבון של האמת אנחנו הולכים. 

לכן, חזקו ואמצו, אשריו ואשרי חלקו של הרב יניב ושל ערוץ 2000, שהם ארגנו את זה, שיהיה פה קו ההלכה. במשך הזמן, תיתנו להם משכורות יפות, היום אברכים צריכים כסף, תיתנו להם משכורות יפות, תיתנו להם, תעניקו להם כמה שאפשר לפני החגים ודברים כאלו, ותענו לכל כפי הרב. זכותו של מרן להגן על כולכם, על כולנו, שנזכה להיכתב ולהיחתם בספר החיים והשלום, כתיבה וחתימה טובה, שתהיה שנה טובה ומבורכת. גם כל התורמים והמסייעים, כולם יבורכו מפי עליון, והקב"ה ימלא משאלות ליבם, לטובה ולברכה. שתהיה ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם, ונזכה לכוון אליבא דהלכתא. נזכה שתהיה סייעתא דשמיא, נגיד על מותר מותר, ועל אסור אסור. חזקו ואמצו.

סיום

מענה ההלכה יוצא לדרך באולפני ערוץ 2000, להשיב בהלכה ולהרבות כבוד שמיים. מרן מברך את העוסקים והמסייעים בכתיבה וחתימה טובה וישועות לכלל ישראל. "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו".