אדם ביקורתי כלפי עצמו, מטיל ספק בעצמו - מה עושים?

אדם ביקורתי כלפי עצמו, מטיל ספק בעצמו - מה עושים?

ראשית, צריך לדעת: ביקורת עצמית שואבת אנרגיה, מחלישה את הביטחון ומונעת התקדמות.לעיתים, השורש נעוץ בעבר - חוויות קשות שעיצבו את האדם, כך שהוא מגביל את עצמו ומסיק "אני לא שווה", כי כך למדתי מהעבר שלי.

אבל השינוי מתחיל כשהאדם מחליט: מה שהיה - לא חייב לקבוע את העתיד. מודעות חדה יותר מגלה, שהקול שאומר עליי דברים - כלל אינו אני, אלא קולות של דמויות סמכותיות מהעבר, שאמרו את דבריהם. אני לא מוגבל למה שאחרים חושבים עליי.

האדמו"ר מקוצק אמר: "האדם איננו מה שהוא חושב על עצמו, לא מה שאחרים חושבים עליו, אלא מה שהוא חושב שאחרים חושבים עליו."

הגדלות והאחריות היא להיפרד מהתלות בגישה הזו. אמנם טעיתי בעבר - אך אינני טעות. אני תמיד במסע של שיפור. שינוי קטן בשפה, שינוי בדיאלוג הפנימי של האדם בינו לבין עצמו - יכול לחולל שינוי גדול: ללמוד לתקשר עם עצמנו בצורה בריאה, חדה ויעילה יותר.

נשאל את עצמנו: מה היינו אומרים לחבר טוב שנמצא במצב כזה? לרוב, התשובה תהיה עדינה, סבלנית ומכילה הרבה יותר. מה שנאמר לאחרים - נאמר גם לעצמנו. כך, אנו מחזקים את הקול הבונה בנפש. טוב שהאדם רוצה ביקורת - אך בתנאי שהיא מחדדת ומלטשת אותו, ולא מגבילה וחוסמת אותו.

אפשר לקבוע זמן יומי של ביקורת: חמש דקות ביום לכתוב את הביקורת על עצמנו, ועוד חמש דקות לכתוב איך משתפרים. וזהו. מעבר לזה - נזכיר לעצמנו: זה כבר לא הקול הביקורתי החכם והיעיל שרוצה בטובתנו, אלא קול חוסם.
המודעות הזו - מובילה לשליטה עצמית ולחירות פנימית.