"אין מעלית לקדושה": השביל המטורף הזה הפך למשל על החיים

בסרטון שזכה לתהודה רבה ברשתות החברתיות תיעד המטייל דייל ורני את דרכו בשביל צר ומפותל החצוב בסלע בפארק הלאומי זאיון במדינת יוטה. המצלמה מתקדמת באיטיות לאורך מסלול מאתגר שבו כל צעד נמדד. מעבר לעיקולים נגלה נוף עוצר נשימה של מצוקים אדירים עמקים ירוקים ושמים פתוחים עד לאופק.

הצופה מן הצד עשוי להתרשם בעיקר מהיופי אך מבט תורני מגלה כאן משהו עמוק בהרבה. זוהי לא רק תצוגה של טבע פראי אלא משל חי למסע החיים היהודי שמתחיל מלמטה שואף מעלה ועובר דרך פיתולים סכנות והתמודדות בלתי פוסקת.

העלייה אינה בחירה אלא דרך

השביל שתועד נחשב לאחד הקשים ביותר בפארק. תלולתו קיצונית רוחבו מצומצם וכל טעות עשויה להסתיים באובדן שליטה. אך דווקא מסלול זה נבחר שוב ושוב בידי מטיילים שאינם חוששים מהמאמץ.

חז"ל מלמדים אותנו כי "אין אדם נעשה תלמיד חכם אלא מתוך דוחק". לא קיים קיצור דרך לרוחניות. לא קיימת מדרגת קדושה ללא עמל. כל עלייה אמיתית כרוכה בזיעה כאב ולעיתים אף בירידה בדרך. ההולך בשביל חי לא פוסע רק באבן אלא במציאות חייו הפנימית. כל מדרגה היא התקדמות. כל עיקול הוא ניסיון.

לראות את הבריאה ולהתחזק ביראה

במסכת ברכות נאמר "הרואה בריות נאות אומר ברוך שככה לו בעולמו". יהדות אינה מתעלמת מהיופי אך אין היא עוצרת בו. המטרה היא לא ההתפעלות החיצונית אלא ההתעוררות הפנימית. לראות ולזכור. להתפעל ולהתכנס. להבין שכל הר מעיד על גובה הדין וכל תהום מרמזת על שיפולי הנפש.

הבריאה כולה איננה תיאטרון אלא בית מדרש פתוח. כל עץ הר וכל משעול הם פסוקים חיים בתוך ספר הבריאה.

ההסתכלות לאחור היא חלק מהתנועה קדימה

בסרטון סובבת המצלמה לאחור ומגלה את הדרך שכבר נעשתה. זהו רגע חשוב. גם בעבודת הנפש יהודי נדרש להביט אחורה לא כדי להתחרט אלא כדי להכיר את הדרך שעבר. ההתקדמות האמיתית ניכרת רק כשמשווים את המקום שבו התחלת למקום שבו אתה עומד כעת.

מהשביל אל הנפש

העלייה בשבילי זאיון איננה רק טיול בטבע אלא שיעור בהליכה יהודית. היא מזכירה לנו שהחיים הם תהליך. שצריך לטפס לאט בזהירות באמונה ובמאמץ מתמשך. שאי אפשר לדלג. שאי אפשר לעוף. רק לעלות.

וכאשר תגיע לפסגה לא תראה רק נוף אלא תראה את עצמך.