כוח, אסטרטגיה ורגש - ככה נראית הנהגה אמיתית בטבע

תמונה אחת שצילם צלם טבע בקנדה, הצליחה בתוך שעות להפוך לשיחת היום בקרב חובבי טבע - אבל לא רק. מי שמתבונן בעין של אמונה, מגלה בה מסר עמוק לחיים, לסדרי עולם - וגם לעבודת הנפש.

בתיעוד, נראה מבנה ההליכה של להקת זאבים בעת תנועה: לכאורה, שלושת הזאבים הגדולים והחזקים מובילים את הלהקה. אך מבט מעמיק מגלה: אלו אינם המובילים מחמת כוחם - אלא דווקא החלשים, הזקנים או הפצועים. מדוע? כדי לקבוע קצב איטי יותר שיאפשר להם לא להישאר מאחור. הלהקה כולה מתיישרת לפיהם  - סבלנות, רגישות, אחווה.

בהמשך השיירה - הזאבים הצעירים והחזקים, אלו בעלי היכולות המבצעיות, הנמרצות והמהירות. תפקידם ברור: להיות "הכוח המגיב" הראשון בעת סכנה. אחריהם - הזאבות והגורים, החלשים אך היקרים ביותר - הם העתיד של הלהקה, ושומרים עליהם מכל צד.

ולא פחות חשוב - העורף: זאבים חזקים נוספים שסוגרים את השיירה כ"מאבטחים", כדי להדוף סכנות מהצד האחורי. ולבסוף, לבדו - צועד המנהיג. לא בראש, לא במרכז, אלא מעט מאחור - רואה את הכול, שומר, משגיח. לא בכוח, אלא בחכמה. לא בצעקה, אלא באחריות.

המתבונן יזהה כאן לא רק תופעה טבעית - אלא הד חזק לעקרונות ההנהגה שהתורה מכוונת אליהם: הדאגה לחלש לפני החזק ("כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹנַאֲךָ רֹבֵץ... עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"), שמירת המרכז והפנים (כמו סידור מחנה ישראל סביב המשכן), וההבנה שהמנהיג האמיתי - אינו דווקא הראשון לצעוד, אלא זה שמקיף, מכיל, ורואה את כל העם כולו.

וכך כתב הרמח"ל במסילת ישרים: "כי לא נברא האדם אלא להיטיב לזולתו", וכך גם מתאר הרמב"ם את המלך - "לב העם". תכלית ההנהגה, לפי התורה, אינה להתבלט - אלא לשאת, לאזן, להנהיג בשקט, מתוך ראייה כוללת ומסירות עמוקה.

המבנה הזה - של להקת זאבים - נראה אולי אינטואיטיבי בעולם החי, אך הוא מלמד אותנו שיעור חשוב: גם הטבע, במבנים הפנימיים שלו, משקף את חכמת הבורא. את הסדר הנכון. את מה שבני אדם לעיתים שוכחים - אבל התורה זועקת.