הרב ראובן אלבז אמש בדרשתו: זה מה שיכול לשנות לך את הגורל

אמש בדרשה מיוחדת סיפר הרב הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א סיפור ישן אך מלא משמעות, שממחיש עד כמה גדולה היא כוחה של דמעה אחת.

פעם היו שתי מדינות יריבות שניהלו ביניהן מלחמות. אחת מהן הצליחה וגברה על חברתה וכבשה שטחים משטחה, ובתוכם גם בית הקברות היהודי. בית העלמין נשאר בצד של המדינה הכובשת, ואילו היהודים מהמדינה השנייה לא יכלו לקבור את קרוביהם ליד יקיריהם שכבר טמונים שם. הם פנו לשלטונות וביקשו רשות מיוחדת לעבור את הגבול לצורך קבורה בלבד. לאחר משא ומתן, הושגה הסכמה הדדית והדבר התאפשר.

ואז, מתוך תחכום של חולין, החלו כמה אנשים לחשוב מה אפשר "להרוויח" מן ההיתר הזה. הם ידעו שבמדינה השנייה יש מוצרים שערכם גבוה פי כמה מאשר אצלם, והחלו להעלות רעיון מופרך: לשים בתוך ארונות המתים סחורות יקרות, להעביר אותן דרך הגבול במסווה של לוויות, ולמכור שם ברווח עצום. וכך עשו - ארונות מלאים סחורה, ולא נשמת אדם בפנים.

בהתחלה זה הצליח. יום אחר יום יצאו "לוויות" מן העיר, נושאים על הכתפיים ארונות כבדים. אבל אחד ממפקדי המעבר החל לחשוד. הוא הביט ואמר: מוזר, כל כך הרבה מתים וכלום - אין דמעה, אין צער, אין בכי. במקום זה ראה חיוכים, צחוקים, קלות ראש. זה לא נראה לו.

כשהגיעו אותם אנשים לעבור את הגבול, עצר אותם המפקד והורה לפתוח את הארון. ניסו להתחמק בטענות: זה מת, זה לא כבוד, זה אסור. אך הוא עמד על שלו. פתחו את הארון - והנה הסחורות צפות מול עיניו. באותו רגע פרצו כולם בבכי מר. התחננו: תוותר לנו, זו הפעם הראשונה, תרחם עלינו.

אמר להם המפקד משפט חזק: "טיפשים! עכשיו אתם יודעים לבכות? אם הייתם בוכים לפני כן, אם הייתי רואה אפילו דמעה אחת על פניכם, הייתי נותן לכם לעבור. אבל באתם בצחוק, בחיוך, בלי רצינות - וכך נפלתם".

הרב אלבז עצר ואמר: רבותיי, הנה המוסר השכל. אנחנו זכינו מהקב"ה לחודש אלול, חודש הסליחות והרחמים. זה הזמן לבכות, זה הזמן לשפוך לב לפני בורא עולם. לא לחכות לרגע שהגזרות חלילה יפלו ואז לבכות, אלא עכשיו, כשעוד אפשר להפוך את הכול לטובה.

כמה דברים עברו עלינו בשנה הזו, כמה מאורעות קשים, כמה צרות לעם ישראל. כל תפילה שאדם מתפלל, כל דמעה שנוזלת מעינו - היא הצלת נפשות ממש. לפעמים אדם אומר לעצמו: מה שווה דמעה אחת שלי? מה זה כבר יעזור? אבל בשמיים יודעים לחשב את ערכה של כל דמעה, כל תחינה, כל תפילה מעומק הלב.

אולי יבוא יום ויאמרו לאדם: אתה יודע מה עשית? אותה דמעה אחת שהזלת בחודש אלול הצילה חיי יהודי, גזרה טובה נחתמה בזכותך. אינך יודע איזה כוח יש לדמעות שלך.

על כן, אל נעבור את ימי הרחמים האלו בצחוק, בשגרה, כאילו כלום. עכשיו הזמן לעצור, לבקש, לבכות, ולדעת שהדמעות שלנו עולות ישירות למרומים.