הברכה שהצילה את החיים

הוא התיישב בשולחן, כמו בכל יום, לברך ברכת המזון. לא אחרי סעודה חגיגית ולא באירוע מיוחד, אלא אחרי ארוחה רגילה בבית.
אך הפעם, משהו היה שונה.

רק כמה ימים לפני כן, שמע שיעור קצר על מעלתה של ברכת המזון. הרב הדגיש שזו אחת הברכות היחידות מן התורה, ושהיא כוללת בתוכה בקשות חשובות על פרנסה, שלום, ברכה וישועה.
הוא גם הזכיר דבר מעניין: בברכת המזון נמצאות כל אותיות האלף בית חוץ מהאות ף', והטעם לכך הוא, שמי שמברך ברכה זו בכוונה - ניצל מאף ומקצף.

הדברים נגעו בו. הוא ידע שברכות הוא אומר מתוך הרגל, אבל ברכת המזון - כאן יש מקום לכוונה אמיתית.
באותו יום, כשסיים את הסעודה, הוא נטל ידיים, ישב מול הסידור, ועבר מילה מילה מתוך רגש. הוא הרגיש שזהו רגע של קרבה לבורא עולם, ושהברכה הזו - שונה מכל מה שאמר קודם.

כמה שעות לאחר מכן, בנו חזר מהטיול שערך עם חברי כיתתו.
כשהתקרב לבית, הבחין האב במשהו מוזר. הילד היה ללא משקפיים, ומיד קפצה בליבו דאגה.

"מה קרה למשקפיים?" שאל.
והילד ענה, בשקט ובחיוך חלש:
"ברוך השם שרק המשקפיים נעלמו - ולא אני."

אז הבחין האב בידיו השרוטות של בנו. הן היו מלאות פצעים וחתכים.
הילד סיפר שבמהלך המסלול התרחק מעט מהקבוצה, וכשצעד לבדו בשביל צדדי, פתאום הרגיש שהקרקע תחתיו נשמטת. מדרון תלול התגלה מולו, והגוף החל להחליק לעבר תהום מסוכנת.

הוא נאבק להישאר יציב, חיפש במה להיאחז, ובסופו של דבר שלח את ידיו לאחד השיחים - שהתברר כשיח קוצני. הוא תפס בו בכל כוחו, תוך כדי שהקוצים שורטים את ידיו, וניסה למנוע את ההחלקה.

כך נמשך המאבק כמה דקות ארוכות. לבסוף, שני חברים מהכיתה הבחינו בו, הגיעו אליו במהירות, ודחפו אותו בחזרה למעלה עד שחזר לשביל הבטוח.

האב נעמד נדהם. "מתי זה קרה?" שאל.
הילד נקב בשעה - והאב כמעט קפא במקומו.
זו בדיוק הייתה השעה שבה בירך את ברכת המזון, בכוונה כמו שלא בירך מעולם.

מאותו יום, האב כבר לא מברך בחיפזון.
הוא יודע, מקרוב, שברכה אחת, פשוטה ואמיתית - יכולה להציל חיים.

וכך הוא מספר לכל מי שמוכן לשמוע:
"לא צריך ניסים גדולים. לפעמים, הקב"ה רק מבקש שנברך בכוונה, מתוך הכרת הטוב, ומתוך לב.
הוא כבר ידאג לכל השאר".