מדוע אנחנו שמחים ביום הולדת? הרב זמיר כהן מגלה את הסוד שבדברי שלמה המלך

שלמה המלך, בחכמתו הגדולה, אומר לנו בפסוק בספר קהלת: "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו". זה פסוק שכל אחד שמגיע לבית הכנסת בשבת מכיר היטב, שכן הוא נאמר כחלק מהתפילה. אבל כמה באמת עצרנו לחשוב מה עומד מאחוריו?

בהתחלה זה נשמע ברור יחסית. שלמה מלמד אותנו שהדבר החשוב ביותר שאדם צריך לדאוג לו הוא שם טוב. שם טוב עדיף על כל רכוש, יוקרה או כבוד חיצוני. גם אם בימי קדם היה ערך עצום לשמן אפרסמון יקר, או לשמן המור ולבשמים נדירים שהיו מפיצים ריח למרחקים, עדיין כל אלו מוגבלים. כמה מטרים והריח כבר נחלש. לעומת זאת שם טוב, המורכב ממעשים טובים, מהגינות, ממידות מתוקנות ומיראת שמיים, מתפשט למרחקים שאין להם גבול. הוא מלווה את האדם לכל מקום, מלווה אותו גם אחרי מותו, וכולם זוכרים אותו לטובה.

שלמה בעצם אומר: תדאג לכך שכאשר יזכירו את שמך, תהיה לאנשים רק תחושה טובה בלב. שיגידו עליך: זה איש ישר, שווה לעשות איתו עסקים. או יאמרו: זו בחורה בעלת מידות נפלאות, מי שזכה להקים איתה בית - זכה באוצר אמיתי. שיאמרו עליך שאתה בעל יראת שמיים, נדיב לב, מתחשב. שם טוב הוא משהו שאי אפשר לקנות בכסף, אלא נבנה לאורך חיים שלמים.

עד כאן הכל מובן. אבל אז בא החלק השני של הפסוק: "ויום המוות מיום היוולדו". כאן מתעוררת השאלה. איך ייתכן ששלמה המלך, החכם מכל אדם, אומר שיום המוות טוב יותר מיום הלידה? הרי כשנולד תינוק - כולם שמחים, מתרגשים, חוגגים. וכשאדם נפטר - כולם בוכים, מתאבלים. איך אפשר להבין את זה?

חז"ל מבארים במדרש משל נפלא שמאיר את הדברים. הם מספרים על שתי אוניות. אחת מהן יוצאת לדרך, מפליגה לים הגדול עמוסה נוסעים. האנשים שבחוף נפרדים ממנה ברגש, שרים, מוחאים כפיים ומריעים. כולם חוגגים את תחילת הדרך. האוניה השנייה, לעומת זאת, מגיעה אל הנמל אחרי מסע ארוך בים. היא פורקת את נוסעיה בשקט, בלי שירים, בלי מחיאות כפיים. כל נוסע הולך לדרכו.

ואז קם חכם אחד ואמר: ההיגיון הפוך. לאוניה שיוצאת לדרך אין באמת סיבה לשמוח, שהרי אין לדעת מה יקרה לה, האם תגיע ליעדה או חלילה תטבע. לעומת זאת, אוניה שנכנסת בשלום לנמל - עליה ראוי לשמוח באמת, כי היא סיימה את מסעה בהצלחה.

זהו משל על חיי האדם. כשנולד תינוק - כולם שמחים, וזה טבעי. אבל אם נחשוב לעומק, אין לדעת מה יקרה לו. האם יהיה צדיק או חלילה רשע, האם יהיו חייו טובים או מלאי סבל, האם יכאב לאחרים או ישמח אותם. רק כאשר אדם מסיים את חייו ויש לו שם טוב, רק אז ניתן לומר: יום מותו טוב מיום היוולדו. הוא סיים את המסע בשלום, הוא השלים את שליחותו בעולם.

כאן גם מתחבר חלקו הראשון של הפסוק - "טוב שם משמן טוב". הפסוק כולו בא להסביר שרק מי שבנה לעצמו שם טוב במהלך חייו, אצלו באמת יום המוות עדיף על יום הלידה. הוא יוצא מן העולם כשהוא נושא עמו מורשת של טוב, ועל כן זהו סיום משמח.

אבל שלמה המלך מלמד אותנו כאן עוד נקודה חשובה מאוד. הוא עונה לשאלה שכולנו מכירים, אבל לא תמיד חושבים עליה: מדוע נוהגים לחגוג ימי הולדת? הרי במבט הגיוני, יום הולדת אמור להיות סיבה לעצב ולא לשמחה.

נחשוב על זה. לאדם יש, למשל, שמונים שנה לחיות. בכל יום הולדת שעובר, הוא איבד שנה אחת מהחיים. במקום שמונים - נותרו לו שבעים ותשע. במילים אחרות, כל שנה היא צעד נוסף לקראת הסוף. אם כן, למה לשמוח?

כדי להסביר זאת מביאים חז"ל משל נוסף. נניח שיש לאדם שמונים מיליון שקלים. אם איבד מיליון אחד ברחוב, הוא לא שמח אלא עצוב. אמנם יש לו עדיין הרבה כסף, אבל מיליון נעלם. זה הפסד. כך גם ביום הולדת - עברו שנה או שנתיים, והחיים התקצרו.

אבל אם האדם איבד מיליון שקלים לא ברחוב אלא בהשקעה נבונה, ובתמורה קיבל בניין ששווה מיליארד - האם הוא יהיה עצוב? ודאי שלא. הוא איבד סכום קטן אך קיבל נכס גדול לאין ערוך.

כך גם ביחס לשנות החיים. אם שנה חלפה והאדם ניצל אותה ללימוד תורה, לתפילה, למצוות, לחסד, לעבודת המידות, לשיפור השלום בבית, להתקרבות לה' - אזי זו לא שנה שאבדה, אלא שנה שהתחלפה בנכס נצחי. כל מצווה ומעשה טוב נצברים לחשבון הנצח של האדם. במקרה כזה, יום הולדת הוא סיבה לשמחה גדולה, כי נכון שהתקצרו חייו בעולם הזה, אך קיבל תמורה אינסופית בעולם הבא.

לעומת זאת, אם שנה חלפה ולא השתנה דבר - אותו אדם נשאר באותה נקודה, לא למד, לא התפתח, לא שיפר את דרכיו - אזי באמת אין מה לחגוג. כי זו שנה שהלכה לאיבוד.

כאן מבינים היטב את עומק הפסוק: "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו". יום המוות טוב רק למי שבנה לעצמו שם טוב. יום הולדת הוא שמחה רק למי שידע להשקיע את חייו כראוי.

שלמה המלך מלמד אותנו כיצד להסתכל על החיים בצורה אמיתית. לא למדוד אותם רק על פי שנים שעוברות, אלא על פי התוכן שהכנסנו לתוכן. מי שידע להשקיע בזוגיות, בשלום בית, ביחס לסובבים אותו, במידות, בעשיית חסד ובקשר עם הקב"ה - חייו מלאי משמעות, וכל שנה שעוברת רק מעלה אותו עוד מדרגה לקראת השלמות.

בימים המיוחדים של חודש אלול, לפני ראש השנה, המסר הזה מקבל משנה תוקף. זה הזמן לעצור, לחשוב על מה שעברנו בשנה החולפת, לשאול את עצמנו אם ניצלנו אותה נכון, ואם לא - להתחיל להשקיע. לא להשקיע בעו"ד ובכסף של גירושים או במריבות מיותרות, אלא להשקיע במה שבאמת חשוב: בזוגיות, בשלום בית, בעבודת המידות, בהתקרבות לה'.

בסופו של דבר, שלמה המלך אומר לנו: החיים הם מסע, וכמו אוניה בים - צריך לדאוג שהמסע הזה יסתיים בנמל בשלום. הדרך לכך היא שם טוב, מעשים טובים, והבנה שכל שנה היא מתנה שצריך לנצל אותה נכון.