הדרשה הקצרה של החפץ חיים בחודש אלול

הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל הרבה לספר על דרשותיו של מרנא החפץ חיים זיע"א, שהיו קצרות ופשוטות - אך נוקבות וחותכות ללב. אחד מתלמידי ישיבת ראדין סיפר לו כי מדי שנה, בראש חודש אלול, היה החפץ חיים נעמד ואומר דרשה של שלוש דקות בלבד - אבל דבריו היו מהדהדים בנפש כל השנה כולה.

וכך היה מתאר: "תדמיינו שהחפץ חיים עומד לפניכם, ואני רק חוזר על קולו ותנועותיו."

באותם ימים, בפולין וברוסיה, לא היו אתרוגים. כדי לקיים את מצוות ארבעת המינים היו צריכים לייבא אתרוגים מארצות רחוקות, בתנאים לא פשוטים. רבים מהם היו נפסלים בדרך, ומחיר אתרוג כשר היה יקר מאוד - חמישה עד חמישים רובלים, הון עתק. רק עשירים יכלו להרשות לעצמם אתרוג פרטי, ואילו רוב הציבור היו שותפים יחד ורוכשים אתרוג אחד מקופת הקהל.

החפץ חיים היה מתאר את הכמיהה: "כמה היינו שמחים להיות עשירים! לקנות אתרוג מהודר, לולב יפה, ארבעה מינים לתפארת. אפילו בחמישים רובלים - כי מצווה כזו שווה כל מחיר!"

אבל אז היה מוסיף: "ודעו לכם - מילה אחת של תלמוד תורה שווה פי כמה וכמה. דקה אחת של לימוד - מאתיים מילים. חמש דקות - אלף מילים! אלפי מצוות יקרות, יותר מכל אתרוג מהודר שבעולם."

המסר היה ברור: כל אחד יכול להיות "עשיר במצוות". לא צריך ממון רב כדי לזכות בעושר אמיתי. כל רגע של תורה, כל מצווה קטנה, כל דקה שמקדישים ללימוד - היא אוצר עצום, מתנה שאי אפשר להעריך בכסף.

החפץ חיים רצה לעודד אותם: אלול הוא חודש של הזדמנות. חודש שבו אפשר למלא את הלב באהבת תורה ובשמחת מצוות. כל דקה - מתנה. כל לימוד - יהלום.

כך לימד אותנו: להיות מאושרים בעבודת ה', ולראות בכל יום ובכל רגע - הזדמנות להיות עשירים באמת.

רבי יעקב גלינסקי היה מוסיף ואומר כי הדברים הקצרים הללו, שאמר החפץ חיים מדי אלול, היו נכנסים אל הלב כפטיש חזק. לא היה אדם שלא יצא נרגש מן הדרשה הקצרה.

המסר ברור: בחודש אלול, עת הדין קרבה, עלינו לדעת להעריך כל רגע וכל דקה בלימוד התורה ובקיום המצוות. אין זה זמן להרפיה - אלא זמן לנצל כל שנייה לכתיבה וחתימה טובה.