הרב אליהו עמר: החתול שגנב את העוף - והשיעור הגדול באמונה

בדרום-מזרח צרפת, בעיירה נידחת בשם בוסייר, הוקמה לפני שנים ישיבה ייחודית. המקום נבחר דווקא בגלל היותו מבודד, מוקף יערות, הרחק מהפיתויים ומהמסעדות של עיר גדולה כמו פריז. הבחורים ששהו שם ידעו - באת לבוסייר, באת ללמוד.

בישיבה זו הייתה שגרה ברורה: ארוחת הצהריים בשרית הוגשה בשעה אחת וחצי. מי שאיחר - נשאר עם אוכל חלבי עד למחרת, שכן מסביב לא הייתה כל אפשרות אחרת להשיג מזון.

בין הבחורים היה אחד שנודע באורח תפילתו הארוכה. תפילת מנחה הייתה נמשכת אצלו עד שכבר איחר לארוחה. חבריו לשולחן נהגו תמיד לשמור עבורו את חלקו - רבע עוף שהונח בצלחת בצד, כדי שיאכל ברגע שיגיע.

יום אחד קרה מקרה יוצא דופן. אותו בחור שוב התעכב בתפילתו, והצלחת המוכנה לו נותרה מיותמת על השולחן. לפתע הופיע חתול רעב, קפץ על אדן החלון, חטף את חתיכת העוף וברח. כשהבחור נכנס, מצא את הצלחת ריקה. לרגע חשב שאולי חבריו שכחו ממנו וחילקו את מנתו ביניהם.

אבל אז סיפרו לו החברים מה שאירע, והוא השיב להם תשובה מפתיעה: "החתול לא אכל את העוף שלי - הוא אכל את העוף שלו. כי אם בורא עולם לא רצה שזה יהיה שלי, סימן שמעולם לא היה זה שייך לי".

דבריו ביטאו גישה של ביטחון מלא בהשגחה פרטית. לא אכזבה, לא קטרוג, לא תחושת קורבן - אלא אמונה שלמה שכל מה שנלקח ממנו, מלכתחילה לא היה שלו. דווקא אותו רגע שהתחיל באכזבה, הפך לשיעור חי באמונה ובביטחון בבורא עולם.

זהו המסר שמלווה כל אדם בחיי היום־יום: לראות בכל מה שמתרחש יד מכוונת מלמעלה, ולדעת שמה שנגזר לאדם - זה מה שבאמת שלו.