הרב אייל אונגר: כך תחיו לצד אדם שמרגיש מקופח ומטיח בכם עלילות שווא

איך אני חי עם אדם שהוא מרגיש מקופח ומעליל עליי עלילות, מאשים האשמות למרות שאין סיבה אמתית?

1. התחושה של קיפוח - מי שמרגיש תמיד מקופח, חי מתוך חוויה מתמשכת של חוסר הכרה, חוסר ערך וחוסר שייכות. פעמים רבות זה לא קשור למציאות, אלא לפרשנות הפנימית שלו. הוא רואה בכל צעד שלך "הוכחה" לכך שאתה נגדו.

2. העלילות - ההאשמות נובעות מהצורך שלו להסביר לעצמו למה הוא סובל או למה אין לו. במקום לקחת אחריות - קל יותר "למצוא אשם". אתה הופך, בלי שבחרת, להיות "שק החבטות" של הקושי הפנימי שלו.

אז איך לחיות לצד אדם זה?

1. לא להיכנס למעגל ההוכחות - הרבה פעמים יש רצון עז לחשוף את העוות שלו, להראות שאין סיבה. אבל מי שמרגיש מקופח לא באמת מחפש הוכחות שסותרות את תחושת הקיפוח. הוא מחפש את 'הסבל' שלו, ולא את הפתרון המאיים... הוא מחפש לאשר את התחושה שלו.

   המלצות נוספות

   מי לא רוצה להיות ידיד של הקב"ה? בשבילם הוא "בוקע ים"

   הרב שלום ארוש חושף: זה מה שגורם לבן אדם לאבד את הזיווג שלו!

   הצלם שתיעד את הטבח: "מאותו רגע התחלתי להניח תפילין"

2. הצבת גבולות - יש מקום לומר בנחת: "אני שומע שאתה חושב כך, אבל זו לא המציאות, ואני לא מוכן שידברו אליי כך". חשוב לא לתת לעלילות להפוך להיות שגרת חיים שצריכים להתגונן מולן.

3. הבנה בלי הסכמה - אפשר לשדר הבנה לרגש ("אני מבין מה שאתה מרגיש"), אבל לא להסכים עם העלילה ("אבל לא מסכים עם מה שאתה טוען שעשיתי").

4. שימור הערך העצמי שלך - אדם שמעליל עלילות עלול לערער את הביטחון שלך. חשוב להזכיר לעצמך מי אתה, מה עשית, ולא לתת לתחושות שלו להפוך אותנו לשליליים.

5. מרחק בריא - אם מדובר בקרוב משפחה או מישהו שאין ברירה להיות לידו, כדאי לשמור על קשר ענייני ומינון נכון של קרבה.

חז"ל אומרים (אבות): "אל תרצה את חבירך בשעת כעסו". אדם בתחושת קיפוח חי תמיד ב"שעת כעסו". אי אפשר לשכנע אותו. נכבד אותו, כמו שכתב הרמב''ן באגרת: "כול אדם יהיה גדול ממך בעיניך". גם המקופח - נכבד אותו, אך לא ניתן מענה לעלילות בשם הכבוד שאנו מכבדים אותו.