"כבוד ה' מלא את כל הארץ": המפגש בין פלאי הבריאה ללב היהודי

זרם המים יורד בעוצמה, נופל מגובה רב ונשבר לאלפי רסיסים זוהרים באור השמש השוקעת. הצבעים כתום, זהב וירוק עז מציירים תמונה כמעט על טבעית. מדובר במפלים המרהיבים של איסלנד, מהאתרים המפורסמים בעולם ביופיים, אך עבור יהודי המאמין מראה כזה איננו רק חוויה אסתטית; הוא רגע של חיבור ישיר לבורא העולם.

חז"ל מלמדים אותנו ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו" (אבות ו', י"א). מראה של מפל שוטף, שדה פרחים וקרני שמש חודרות מזכיר את דברי דוד המלך בתהילים: "השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע". אין כאן רק יופי; יש כאן עדות חיה על מציאות של הנהגה אלוקית, על בריאה מדויקת שנועדה לעורר את האדם להתבוננות פנימית.

בתרבות המערבית, מראות טבע כמו המפלים באיסלנד נתפסים פעמים רבות כאמא טבע, כוח עיוור וחסר תכלית. אך היהדות מבקשת מאיתנו להסיר את המסכה הזאת ולראות את היוצר שמאחוריה. הרמב"ם כותב בהלכות יסודי התורה (פרק ב') שעל ידי התבוננות בבריאה באילנות, בימים, בכוכבים ובנפלאות הטבע מגיע האדם לאהבה ויראה כלפי מי שאמר והיה העולם.

המים הנופלים אינם רק מים; הם משל לחיים עצמם שוטפים, רצים, לא עוצרים. כל טיפה נראית נפרדת אך כולן יחד יוצרות זרם אחד מאוחד שמגיע ליעדו. כך גם עם ישראל יחידים שונים אבל נשמה אחת שמחוברת למקור אחד.

וכאשר השמש שוקעת מאחורי המפל, צובעת אותו באור של אש וזהב, ניתן להיזכר בנבואת ישעיהו: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". העולם הפיזי אינו עומד בפני עצמו הוא נושא בתוכו מסר.

היופי הזה הרגע המדויק שבו אור ומים נפגשים הוא הזמנה. הזמנה לעצור, להודות, ולשאול את עצמנו: אם כך ברא הקב"ה את העולם הגשמי, כמה עוד נעלה ונתעלה כאשר נשוב ליום שבו "והיה ה' למלך על כל הארץ".