הציור המושלם של הבריאה - ולמה כל יהודי חייב להתבונן בו אחרת

בעמק נסתר בין רכסי הדולומיטים שבצפון איטליה שוכן אחד האגמים המרשימים ביותר באירופה - אגם בלייז (Lago di Braies), המכונה גם "הפנינה של הרי הדרום". משטחי שלג נמסים לתוך מים בגוני טורקיז, עצי אשוח וערער משתקפים במים הצלולים, וצוקי גרניט עוטפים את המקום בדממה של יראה. עבור המטייל המזדמן, מדובר ביעד חלומי - אך עבור בן תורה, הנוף הזה מהדהד תובנה עמוקה בהרבה: "מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית" (תהילים קד, כד).

ציור בטבע - אך לא מקרה

יהודי שמהלך בין הרי האלפים נושא עמו זווית הסתכלות ייחודית. אין זה מראה "מרהיב" בלבד, אלא מופת של חכמת הבורא. לא די לנו בלראות את הנוף - אנו מבקשים להרגיש דרכו את נוכחות ה’. כל טיפה באגם הזה, כל גוון צבע, כל שביל המתפתל בין עצים - הוא עדות חיה לכך שהעולם אינו הפקר, אלא נברא מתוך כוונה.

הרב שמשון רפאל הירש, בפירושו לבראשית פרק א', מדגיש שהעולם נברא לא רק כ"מקום מגורים", אלא ככלי ללימוד והשתלמות מוסרית. כשיהודי מתבונן בטבע, עליו לשאול: מה זה מלמד אותי? כשאדם עומד מול מרחבי הטבע הפראיים, הוא נזכר כמה הוא קטן - אך באותה עת, כמה נעלה תכליתו כמי שנברא בצלם אלוקים.

ואגם בלייז - מה הוא מזכיר לנו?

המים השקטים, הבריאה המסודרת - הם סמל להרמוניה פנימית, לשאיפה לנקיות ולזיכוך. בדיוק כפי שהאגם הזה מתמלא מטל ושלג, כך לב האדם צריך להתמלא מטהרה ומיראת שמים. חז"ל אמרו: "איזהו חכם? הרואה את הנולד" - והרי לפנינו פלא שנוצר מתהליכים איטיים, טבעיים, אך מדויקים - שלג שנמס, הרים שנחצבו, יער שצמח - מתוך תכנון מוקפד.

לא רק נוף - אלא מסר

על גדות האגם הזה נוהגים לשבת מבקרים מכל העולם. חלקם באים לצלם, אחרים לנוח, ויש מי שמחפש שקט לנפש. יהודי המגיע לכאן (גם אם רק בדמיון או בצפייה) נדרש ליותר: להביט - ולהתבונן. לראות - ולשבח. לעמוד מול עוצמת הבריאה, ולחוש הכרת הטוב לא-ל אשר יצר זאת. לא מתוך רומנטיקה, אלא מתוך אמונה.

והמסקנה? כפי שכתב בעל "המסילת ישרים": "כי עיקר הבריאה - כדי שיכירו בני האדם את בוראם". גם אגם בלייז - הוא חלק מהמהלך הזה.