העץ שגדל נגד כל היגיון - והמסר שמטלטל כל יהודי

בתמונה מופיעה צמרת של עץ רחב-ידיים בקוסטה ריקה, שהתפרס על פני קוטר של כ-50 מטרים - תופעה יוצאת דופן שמהר מאוד זכתה לכינוי: "פלא עולם". אבל מעבר להתרשמות החזותית ולקריאות ההתפעלות - מסתתר מסר עמוק, אולי תמצית הבריאה כולה, כפי שמשתקפת בתורה.

כשהתורה מתארת את חוקי המלחמה, היא מבקשת: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר... לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ... כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ', י"ט). מדרש ספרי (שם) דורש פסוק זה בדרכים שונות - אך הפרשנות המוסרית, זו הרואה הקבלה בין עץ לשורש נשמתו של האדם, חדרה עמוק לתוך התודעה היהודית לאורך הדורות.

כמו העץ שבתמונה, שכאילו מרחף מעל הקרקע, מפיץ את ענפיו לכל עבר בצורה כמעט לא נתפסת - גם האדם נברא כדי להתפשט, לצמוח, להעניק צל, לפרות ולהשפיע, לעיתים דווקא מתוך מצב בלתי אפשרי. לא פעם ההיגיון החיצוני - זה שצופה על הסביבה ומנסה להבין דרך חוקי טבע נוקשים - יאמר: אין סיכוי. לא ניתן לצמוח כך, לא מכאן, לא בתנאים הללו. אבל ההיגיון הפנימי, זה שמניע נשמות, זה שנטוע עמוק יותר - הוא שמייצר ניסים.

חז"ל לימדו: "במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד" (ברכות לד ע"ב). מדוע? כי בעלי תשובה פועלים לעיתים בניגוד מוחלט להגיון הסביר. אדם שצמח בסביבה נטולת ערכים, מרוחקת מקדושה - לפתע בוחר לחולל מהפכה פנימית, לשנות הרגלים, לשבור מוסכמות - כמו עץ שמורחב הרחק הרחק מגזעו, מעבר למוסכם, מעבר למה ש"נכון הנדסית". הכוח הזה - הוא כוחו של הרצון.

הרב קוק זצ"ל הרבה לעסוק בשאלת התחדשות החיים מתוך הקשיים, וכתב: "כשם שיש מוסיקה שקטה, כך יש מוסיקה סוערת - ושתיהן קודש". העולם הזה אינו צפוי. לא כל מה שנראה הגיוני - הוא הנכון, ולא כל מה שנראה "לא סביר" - הוא מופרך. העולם המודרני שופט לעיתים לפי נוסחאות - אך הבריאה פועלת גם בנסתר, ברוח, בבלתי מדוד. כשאנו רואים עץ שכזה - עלינו לא רק להתפעל - אלא להזדהות.

העץ הרחב שבתמונה מזכיר שהפוטנציאל שטמון בנפש האדם, בעם ישראל, ואפילו בטבע שסביבנו - הוא עצום פי כמה מכפי שאנו מייחסים לו. ודווקא בימים שבהם העולם מעריץ מה שנראה "חזק", "מהיר", או "תכליתי" - בא עץ אחד שפורש צל בלי לבקש דבר, שממתין בשקט, ושצמיחתו הפלאית מזכירה את תפקידנו: להיות ברכה. להפרות. לכסות אחרים בכנפי צלנו - גם אם ההיגיון אמר שזה בלתי אפשרי.